רק בעקבות עתירה לבג"ץ: הצבא אישר את מעברה לגדה המערבית של אשה בהריון מתקדם, שבחרה לעזוב את עזה וללדת לצד הוריה

פלסטינית מהגדה המערבית נישאה לפלסטיני מרצועת עזה ועברה להתגורר איתו שם. לאחר המלחמה בעזה בקיץ 2014, כשהיא בהריון עם בנה הראשון, גמלה החלטה בליבה של האשה – לא לגדל את בנה בעזה.

ביום 30.12.2014 הגישה האשה לראשונה בקשה להיתר כניסה לישראל לצורך מעבר לגדה המערבית. משלא נענתה, פנה המוקד להגנת הפרט אל הצבא בשמה. ביום 17.2.2015 דחה הצבא את הבקשה וציין, כי היא אינה עומדת בקריטריונים וכן שמעברה של האשה לרצועת עזה נעשה דרך מעבר רפיח וללא אישור. ביום 1.3.2015 פנה המוקד לצבא וביקש לשקול שנית את ההחלטה, לאור הריונה המתקדם של האשה, סגירתו של מעבר רפיח ורצונה ללדת את בנה לצד משפחתה בגדה.

מאחר שהבקשה לא נענתה, עתר המוקד ביום 19.3.2015 לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא להתיר את מעברה של האשה לגדה. המוקד טען, כי הסירוב לבקשתה פוגע בחופש התנועה שלה ובזכותה לחיי משפחה. עוד הדגיש המוקד, כי למרות שהכירה בכך שהגדה המערבית ורצועת עזה מהוות יחידה טריטוריאלית אחת, ממשיכה ישראל להטיל מגבלות תנועה קשות בין האזורים ומונעת כמעט כליל את המעבר בין עזה לגדה. למרות הריונה המתקדם של האשה ורצונה ללדת בגדה, קבע בית המשפט כי על המדינה יהיה להגיב לעתירה בתוך 30 יום.

ביום 31.3.2015 השיב הצבא על בקשת המוקד לשקול שנית את התרת מעברה של האשה מעזה לגדה בסירוב נוסף, ואף הוסיף נימוק: "טעמים ביטחוניים, שמטבע הדברים, לא ניתן לחשפם". יומיים לאחר מכן, ביום 2.4.2015, הודיעה נציגת המדינה למוקד כי "לפנים משורת הדין", הוחלט בכל זאת לאשר את מעברה של האשה לגדה. נציגת המדינה הוסיפה, כי כניסתה לישראל והמעבר בה, תותר רק אם תלוּוה האשה על ידי מאבטח, ברכב אבטחה עם נהג, הליך הכרוך בהוצאה כספית כבדה.

למרות שהוא מתנגד לאופן התמוה שבו הפכה אשה צעירה אחת, בחודש התשיעי להריונה, לסכנה ביטחונית, תיאם המוקד את ליווי האבטחה עבור האשה, שנאלצה לשאת בעלות הכבדה וביום 16.4.2015 חזרה אל משפחתה בגדה.