ביום 14.2.2016
דחה בג"ץ שתי
עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד צווי הריסה עונשית שהוּצאו לשני בתים בנפת חברון. בבית האחד, המצוי בדורא, התגורר, עם אשתו וחמשת ילדיו, החשוד בביצוע פיגוע מיום 19.11.2015 בתל אביב. בבית האחר, השוכן בדיר סאמת, התגורר, עם הוריו ואחיו, צעיר החשוד בביצוע פיגוע מיום 19.11.2015 בגוש עציון.
השופטים דחו פה אחד את עתירות המוקד וקבעו, כי אין מקום לצמצם את היקף ההריסה. בית המשפט שב ואישרר את עמדת המדינה, בקבעו כי "האמצעי של אטימת בתים או הריסתם ננקט לצרכי הרתעה בלבד ולא כאמצעי עונשי, גם אם אין לכחד כי הדבר מוביל אף לפגיעה רכושית בבני משפחה שאולי אינם מעורבים בטרור". כמו כן, חזר בית המשפט על הקביעה שאין להידרש שוב לשאלה העקרונית בדבר אי חוקיותה של תקנה 119, מכוחה מורה המפקד הצבאי על הריסת בתים – "שכן לא חל שינוי בנסיבות המצדיק זאת". יחד עם זאת ציינו השופטים, כי "איש מאתנו אינו דן בתיקים אלה בנוחות כל עיקר".
בהתייחס לתלונת המוקד, במסגרת העתירה של המשפחה מדיר סאמת, על כניסת חיילים לבית המשפחה באישון ליל כדי לבצע
"הכנות" להריסה בטרם ניתנה תשובה להשגה כנגד צו ההריסה, קבעו השופטים כי לא היה לכך מקום וכי "
המשיבים מבטיחים כי התנהלות מעין זו לא תישנה, ואנו רושמים זאת לפנינו". לשאלת הפגיעה האפשרית בדירות השכנות נקבע, כי "נדרשת כמובן הקפדה יתרה, ומכל מקום, אם ייגרם נזק,
אין הדלת נעולה לעניין פיצויים".
