ישראל ממשיכה לפגוע בזכותם של פלסטינים לחיי משפחה: המדינה דבֵקָה במדיניותה שלא לבחון בקשות לאיחוד משפחות של פלסטינים תושבי השטחים הכבושים

מזה שנים רבות מנהיגה ישראל מדיניות מגבילה ביותר ביחס לבקשות לאיחוד משפחות (אחמ"ש) בשטחים הכבושים, המוגשות על-ידי זוגות בהם אחד מבני הזוג הינו פלסטיני תושב השטחים המתגורר בגדה המערבית והאחר הינו תושב חו"ל, במטרה להסדיר את שהותו של בן הזוג הזר בגדה. בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הקפיאה ישראל כליל את הטיפול בבקשות מעין אלה. בעקבות סדרת עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט לבג"ץ כנגד מדיניות ההקפאה, בשנת 2008 הודיעה המדינה כי תבחן 50,000 בקשות לאחמ"ש בשטחים, שהוגשו זה מכבר, כחלק מ"מחווה מדינית" לרשות הפלסטינית. מנתונים שהגיעו אל המוקד ממקורות שונים, עולה כי ישראל אישרה כ-35,000 מהבקשות שהועברו אליה במסגרת המחווה, אך נתונים רשמיים בעניין מעולם לא נמסרו.

מאז המחווה לא חל שינוי רשמי במדיניותה של ישראל בנוגע לאחמ"ש בשטחים, ובקשות חדשות ככלל אינן מטופלות, להוציא במקרים הומניטריים חריגים. כך, נאלצים קרוביהם תושבי חו"ל של פלסטינים תושבי השטחים להתגורר בגדה מתוקף אשרות ביקור זמניות בלבד, או ללא אשרות כלל. מדיניות זו פוגעת פגיעה קשה בזכותם של פלסטינים רבים לחיי משפחה.

ביום 11.1.2018 פנה המוקד למתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) בבקשה לפי חוק חופש המידע לנתונים אודות בקשות לאחמ"ש בשטחים הכבושים ולרישיונות ביקור בשטחים. המוקד שאל, בין היתר, כמה בקשות לאחמ"ש הועברו לישראל מהרשות הפלסטינית – שלא במסגרת "מחווה מדינית" – בכל אחת מהשנים 2018-2007; כמה מתוכן אושרו; כמה "מחוות מדיניות" לאחמ"ש בשטחים היו בשנים אלה ומה היו תנאיהן; כמה בקשות לרישיונות ביקור בגדה הועברו על-ידי הרשות הפלסטינית בין השנים 2017-2010; והאם רישיון ביקור עבור בן זוג תושב חו"ל מהווה גם היתר עבודה בגדה המערבית.

ביום 12.6.2018, בחלוף חמישה חודשים, התקבלה תשובת המדינה לבקשה. בראשית הבקשה העיר קצין פניות הציבור (קפ"ץ) הערה תמוהה, לפיה השימוש של המוקד במונח "איחוד משפחות" בהקשר זה אינו מדויק, שכן "למעשה עוסקת הבקשה בבקשות שעניינן התרת הגירה לאזור מחמת נישואין." הערה זו סותרת את הנוהל של המתפ"ש עצמו, המתייחס לבקשות מסוג זה כבקשות לאיחוד משפחות, וכן את אופן השימוש במונח על-ידי בג"ץ והרשויות הצבאיות בשטחים. אף רשות האוכלוסין וההגירה הישראלית מכנה בקשות לאשרות שהייה המוגשות על-ידי זוגות שבהם אחד מבני הזוג ישראלי והשני נתין זר, כבקשות לאיחוד משפחות.

לאחר קביעתו המשונה, ציין הקפ"ץ כי אין באפשרותו לספק נתונים אודות ניצול מכסת המחווה משנת 2008, כיוון שמדובר במחווה מדינית "נושנה" שהסתיימה לפני כעשור, וכי כל בעלי התפקידים ששירתו באותה העת סיימו את תפקידיהם ולא קיים כל תיעוד ממוחשב של המידע. עוד נמסר, כי בקשות חדשות העונות על התנאים הנקובים במחווה לא מתקבלות יותר במסגרתה, והיא כבר אינה "מופעלת". הקפ"ץ מסר עוד, כי לא אותרו נתונים אודות בקשות לאחמ"ש שהוגשו בין השנים 2013-2010, וכי הנתונים הנוגעים לשנים המאוחרות יותר חלקיים למדי.

באשר לרישיונות ביקור בגדה, נמסר כי 32,598 רישיונות ביקור אושרו בין השנים 2017-2010, ללא נתונים אודות מספר הבקשות שנדחו בשנים אלה. לבסוף נמסר, כי רישיונות אלה ניתנים למטרת ביקור בגדה בלבד ואינם מהווים היתר עבודה, וכי "לא ניתנים רישיונות ביקור לצורך השתקעות באזור של זרים הנשואים לתושבים פלסטינים."

תשובתו של הקפ"ץ מעידה על חוסר הבנה של נהלי העבודה שלו עצמו, ועל היעדר תיעוד של מידע חיוני בנושא בקשות לאחמ"ש בגדה. עולה מהתשובה כי ישראל עודנה מסרבת לטפל בבקשות לאחמ"ש של פלסטינים תושבי השטחים, כמעט שני עשורים לאחר שהושתה מדיניות זו, ואפילו לא טורחת לתעד בקשות שמועברות מהצד הפלסטיני. ניתן להניח, כי מאז אושרו הבקשות לאחמ"ש במסגרת "המחווה" משנת 2008, רבבות פלסטינים נוספים התאהבו, התחתנו והקימו משפחות, וכי מדיניותה של ישראל מונעת מפלסטינים רבים לממש את זכותם לחיי משפחה.