ביום 31.3.2019
עתר המוקד לבג"ץ, להורות לשירות בתי הסוהר (שב"ס) לאפשר לקטינים כלואים המסווגים כ"ביטחוניים" לקיים קשר טלפוני סדיר עם בני משפחותיהם, ולו בכפוף לפיקוח צמוד ובדיקה ביטחונית פרטנית.
ב
פסק הדין מיום 1.7.2019 אימץ הרכב השופטים את עמדת שב"ס, בקבעו כי "דרך המלך לתקיפת החלטות ונהלים של שב"ס, היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי". זאת, חרף טענות המוקד במהלך הדיון שקדם למתן פסק הדין, על כך שמדובר באוכלוסייה מוחלשת של קטינים המנותקים מהוריהם, אשר אין זה מן ראוי להטיל עליהם לפעול למימוש זכויותיהם בכלא; כמו גם העובדה שככלל, במהלך תקופת כליאתם, רובה ככולה, הם עסוקים בהתמודדות עם ההליך המשפטי המתנהל נגדם.
בדחיית העתירה, גם נסמך בית המשפט על פיילוט, אודותיו הצהיר שב"ס
לראשונה ב
תגובתו לעתירה, "במסגרתו תורחב האפשרות לקיומו של קשר טלפוני". על כך אמר בג"ץ: "ניתן לקוות כי פיילוט זה יצא לדרך בקרוב", מבלי שהציג שאלות או תנאים להתממשותו של הפיילוט.
בפסק דינו הקצר, התעלם בית המשפט כליל מהמציאות הקיימת, בה סיווגם של קטינים פלסטינים כביטחוניים, בשילוב עם כליאתם בשטחי ישראל, משמעם, כי נמנעת מהם הזכות לקבל את תמיכת הוריהם לא רק בתקופה בה הם נחקרים, אלא גם בחודשים שלאחר מכן, בהמשך ההליכים, עד שמצליח מי מההורים לקבל מהצבא היתר כניסה לישראל "לצורך ביקור כלוא".
