המוקד להגנת הפרט - ערבונות בסך עשרות אלפי שקלים נדרשים במסגרת ערעורים על פסיקות של בית המשפט המחוזי: הדבר עלול להותיר את אפשרות הערעור של פלסטינים לבית המשפט העליון "על הנייר" בלבד
חזרה לעמוד הקודם
11.08.2019

ערבונות בסך עשרות אלפי שקלים נדרשים במסגרת ערעורים על פסיקות של בית המשפט המחוזי: הדבר עלול להותיר את אפשרות הערעור של פלסטינים לבית המשפט העליון "על הנייר" בלבד

באוקטובר 2018 הועברה הסמכות לדון בעתירותיהם של תושבי השטחים הכבושים מבג"ץ לבית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), מתוקף תיקון לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. העברת הסמכות חלה על עתירות במספר תחומים, לרבות החלטות הנוגעות לכניסה ויציאה מהשטחים – תחום המתייחד בכך שהכרעות בית המשפט מתקבלות בו כעניין שבשגרה על בסיס חומר חסוי המוצג במעמד צד אחד בלבד.

מהלך זה של העברת סמכות הדיון מבג"ץ הינו בעייתי ופוגעני ביותר כלפי עותרים תושבי השטחים הכבושים משלל היבטים אשר נסקרו בהרחבה על ידי האגודה לזכויות האזרח קודם שאושר התיקון, שכן הוא למעשה "מצמצם את ההגנה המשפטית הניתנת לאוכלוסיה הפלסטינית... ומחליש את הביקורת השיפוטית על רשויות הצבא". לכאורה, תיקון החוק מאפשר למי שעתירתו נדחית לערער על כך לבית המשפט העליון, אשר "החלטותיו הינן סופיות ומהוות תקדים מחייב לרשויות". ואולם, בפועל, הגישה לבית המשפט העליון כערכאת ערעור עשויה להימנע במקרים רבים בשל העובדה שהליך זה מחייב לא רק תשלום אגרה בסכום גבוה (כ-3,000 ₪ לערעור) אלא גם הפקדה של ערבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד במקרה של הפסד – גם כאשר מדובר בערעור נגד החלטה של רשויות המדינה. הכורח בהפקדת ערבון – לעיתים בסכום של עשרות אלפי שקלים – עשוי על נקלה להפוך לחסם שימנע הגשת ערעורים על ידי האוכלוסייה הפגיעה והענייה של השטחים הכבושים.

חשש זה קיבל אישוש לאחרונה ממקרה בטיפולו של המוקד להגנת הפרט. ביום 14.7.2019 הגיש המוקד ערעור לבית המשפט העליון בעניינו של מרצה מהגדה המערבית, שהצבא אינו מתיר לו לצאת מארצו והוא עשוי להחמיץ בשל כך הצעה למשרה אקדמית למשך שנה באוניברסיטה בחו"ל. הערעור מפרט שורה של שגיאות מהותיות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הותיר על כנה את החלטת הצבא הגורמת לפגיעה חמורה בזכויותיו של המערער. והנה, ביום 17.7.2019, התקבלה החלטת מזכירות בית המשפט כי יש להפקיד 30,000 ₪ – אלמלא כן הערעור ידחה ללא דיון. בבקשתו לשיקול מחדש של סכום הערבון, ציין המוקד כי בית המשפט המחוזי אף השית על המוקד תשלום הוצאות בסך 3,000 ₪ (החלטה הנתקפת אף היא במסגרת הערעור), וכי על פניו, עולה מכך, כי גובה סכום הערבון הנדרש הינו פי כמה מגובה ההוצאות הצפויות. המוקד אף הזכיר כי במסגרת דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין העברת הסמכות מבג"ץ, הוצע כי הסכום המרבי לערבון לא יעלה על 4,000 ₪. בסיכומו של דבר, חרף התנגדות המדינה להפחתה, קבע רשם בית המשפט ביום 8.8.2019, כי "יש להפחית באופן משמעותי את סכום העירבון שנקבע... זאת בשים לב למהות ההליך ונושא העתירה... ובהתחשב בפערי הכוחות בין הצדדים". סכום הערבון שנקבע הינו 4,000 ₪, ועל כך הוסיף הרשם, כי "בקביעת סכום זה התחשבתי אף בסכום ההוצאות שנפסקו...".

עוד יצוין, כי לאחרונה נדרש המוקד להפקיד ערבון בסכום גבוה של 20,000 ₪ בערעור אחר לבית המשפט העליון, בתיק שעניינו החלטה של הוועדה ההומניטארית הפועלת מתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). הסמכות לדון בעתירות לגבי התנהלותה של ועדה זו הועברה אף היא במהלך 2018 מבג"ץ לבית המשפט המחוזי, וזאת מתוקף צו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018 (סעיף 1(3)(ג)). הערעור, מיום 11.7.2019, נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להתערב בשיקול דעתה של הוועדה, אשר סירבה להסדיר את מעמדה של אישה, אלמנה ואם של תושבי קבע, המתגוררת בישראל ללא זכויות סוציאליות זה 25 שנה. במקרה זה, לאחר שהמוקד הגיש בקשה לשיקול מחדש של סכום הערבון – החריג ביחס לתיקים שכאלו – הופחת גובהו ל-8,000 ₪, "נוכח מהות ההליך ופערי הכוחות בין הצדדים לו".

במקרים אלו הבקשות להפחתה נענו בחיוב, אך נותר החשש כי בעת קביעת גובה ערבון, לא ניתן משקל ראוי לחשיבות קיומו של דיון בפני שופטי בית המשפט העליון במקרים העוסקים בפגיעה חמורה בזכויות יסוד, וכן לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיהם ולמצבם הכלכלי של המערערים. ברי, כי הטלת ערבונות בסכומים כאלה תייצר אפקט מצנן או תהפוך לחסם של ממש אשר במקרים רבים, ימנע מפלסטינים את האפשרות להביא לדיון את עניינם בפני הערכאה הגבוהה בישראל, וזאת בין אם הם מיוצגים על ידי גוף ציבורי, ובין אם על ידי עורכי דין פרטיים.