המוקד להגנת הפרט - לא מזרן ולא נעליים: שב"ס הגיש לבית המשפט המחוזי מסמך עם חתימה מזויפת של אסיר; בית המשפט קבע כי הדבר נעשה "בתום לב"
חזרה לעמוד הקודם
26.01.2020

לא מזרן ולא נעליים: שב"ס הגיש לבית המשפט המחוזי מסמך עם חתימה מזויפת של אסיר; בית המשפט קבע כי הדבר נעשה "בתום לב"

ביום 10.9.2019 הגיש המוקד עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשמו של תושב ירושלים המזרחית המרצה עונש מאסר עולם ומוחזק כיום בכלא רמון. בעתירה דרש המוקד, כי שירות בתי הסוהר (שב"ס) יספק לאסיר, באופן חריג ובשל מצבו הרפואי המורכב, מזרן קשיח וגדול שמתאים למשקלו ומימדי גופו (גובהו 195 ס"מ, ומשקלו כ-150 ק"ג), וכן נעליים אורתופדיות מתאימות.

ביום 25.11.2019 פסק בית המשפט המחוזי כי על שב"ס לדאוג לכך שהעותר יקבל מדרסים, נעליים ומזרנים המתאימים למידות גופו, וזאת תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין.

לאחר כחודש, ביום 29.12.2019, פנה המוקד לשב"ס לברר האם כבר יושם פסק הדין. למחרת, להפתעת המוקד, הוגשה לבית המשפט הודעת עדכון מטעם שב"ס, בחתימת עו"ד ליאת רותם מפרקליטות מחוז דרום, שנפתחת במילים אלו: "בהודעת עדכון שהועברה היום 30.12.19 על ידי קצין האסירים בביס"ר רמון נמסר כי העותר קיבל מזרון לשביעות רצונו וכי הוא מבקש לבטל את העתירה (מצ"ב טופס ביטול חתום על ידי העותר)" (הדגשה הוספה). להודעה אכן צורף טופס שב"ס בדבר בקשתו של האסיר לבטל את עתירתו בעניין "מזרן קשיח + נעליים אורתופדיות", ובתחתיתו הופיעה חתימתו, לכאורה, של האסיר, וחתימה נוספת של קצין שב"ס בדרגת כלאי, המעידה כי האסיר חתם בפניו. בהתבסס על הודעה זו, החליט בית המשפט על מחיקת העתירה (בה, כאמור, כבר ניתן פסק דין).

ואולם, האסיר כלל לא חתם על המסמך שהוגש לבית המשפט. החתימה אפילו לא דמתה במקצת לחתימתו. לפיכך, עורכת דין מצוות המוקד המייצגת את האסיר, נסעה לכלא רמון על מנת לפוגשו ולברר עמו את המצב לאשורו. האסיר הצהיר בפניה, כי לא קיבל מזרן וכי ביום 29.12.2019 נעשה ניסיון להחתים אותו על טופס ויתור על העתירה אך הוא סירב לכך בתוקף והבהיר לרשויות הכלא כי עליהן לפנות לעורכת דינו.

משכך, ביום 6.1.2020 הגיש המוקד בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. המוקד הבהיר, כי התנהלותו של שב"ס במקרה זה "חרגה מכל גבול של סבירות אתיקה וחוקיות" וכי "במקום לפעול לשם יישום פסק הדין החליט להוליך שולל את בית המשפט הנכבד... וזאת בהצגת מסמך מזויף". בעקבות זאת, בהחלטה נוספת מיום 11.1.2020, קבע בית המשפט כי "... בקשת ב"כ המשיב למחוק את העתירה הייתה מוטעית, וגם החלטת בית המשפט למחוק את העתירה – טעות יסודה, מפני שמדובר כאמור בעתירה שכבר ניתן בה פסק דין". בית המשפט הורה לשב"ס לבצע ללא דיחוי את שנקבע בפסק הדין ביחס לנעליים ולמזרן, והוסיף כי בעדכון הבא שיגיש שב"ס בעניין, עליו "להתייחס... גם לטענות ב"כ העותר אודות זיוף חתימתו על הבקשה שנטען כי הוגשה על ידו".

בהודעת עדכון נוספת ובלתי מתקבלת על הדעת, מסר שב"ס כי הטופס – הנושא חתימה מזויפת – צורף "כמעין אישור/חיזוק לכך שבקשותיו של העותר מטופלות בהתאם לפסק הדין". כן נמסר בהודעה, כי העותר לא חתם על הטופס בנוכחות קצין השב"ס, וכי "המשיב בוודאי שלא היה מעורב בדרך כלשהי בזיוף חתימתו של העותר, ככל וזויפה, שכן העותר הביע בפניו בעל פה את רצונו לחזור בו מטענותיו בעתירה".

באופן מתמיה, קיבל השופט אהרון משניות את הסבריו של שב"ס וקבע, כי "נחה דעתי כי המשיב פעל בצורה סבירה...". השופט הוסיף, כי "לטענה של זיוף החתימה של העותר, ניתן הסבר מפורט בתגובת המשיב". בכך תמה הפרשה, לדידם של שב"ס ושל בית המשפט, ואילו המוקד נותר אחוז תימהון נוכח ההתנהלות השערורייתית.

המוקד רואה מקרה זה בחומרה רבה ומזכיר כי עתירות אסיר הן הכלי המשמעותי היחיד המאפשר לאוכלוסייה המוחלשת של האסירים להיאבק על זכויותיה הבסיסיות. העונש אותו מטילה החברה על האסיר הינו עונש של שלילת חירותו, וגם בהיותו כלוא בין כותלי הכלא אמורה לעמוד לו זכותו החוקתית לגישה לערכאות. זכות זו משמעה לא רק הזכות לעתור לבית המשפט, אלא גם, ובעיקר, זכותו של האסיר לבירור הולם של עתירתו, וזאת במסגרת הליך שקוף, פומבי ושיוויוני.

אם כך נהגו הרשויות במקרה בו האסיר מיוצג, נשאלת השאלה מה קורה במקרים הרבים בהם אין לאסיר ייצוג.