רל"א והמוקד בעתירה לבג"ץ: על משרד הבריאות ושב"ס לקבוע נהלים סדורים לעדכון משפחות של כלואים בדבר אשפוזם של יקיריהם במוסד רפואי

ביום 19.1.2022 עתרו לבג"ץ עמותת רופאים לזכויות אדם והמוקד להגנת הפרט בדרישה כי שר הבריאות, שירות בתי הסוהר (שב"ס) והצבא יקבעו נהלים כתובים למסירת עדכון על ידי גורם רפואי למשפחות כלואים אודות מצבו הרפואי של כלוא המועבר מהכלא למוסד רפואי. כמו כן דרשו העותרות כי יקבעו במסגרת זאת הסדרים המאפשרים קשר שוטף ומיידי בין הכלואים למשפחותיהם, ובין המשפחות לצוות הרפואי, וכי יתאפשרו תמיכה בחולה ומעורבות בקבלת החלטות רפואיות. העתירה הוגשה לאחר התכתבות ממושכת בין העותרות לרשויות, ממנה עלה כי אין נהלים בעניין, כי שב"ס גורר רגליו בהסדרת נהלים שכאלו, וכי לדידו של משרד הבריאות (במענה ממרץ 2021), "לא עולה כי ההתנהלות הנוהגת בבתי החולים... מצדיקה כתיבת נוהל או חוזר של משרד הבריאות".

בעתירה הובאו נתונים לפיהם בשנים האחרונות, במתקני הכליאה בישראל מוחזקים בשגרה קרוב ל-14,000 אנשים, רבים מהם חולים כרוניים הזקוקים לטיפולים רפואיים דרך קבע (בינואר 2019, למשל, הוחזקו במתקני שב"ס כ-6,000 חולים כרוניים). כן הובהר כי בשל העדר מסגרות אשפוז בשב"ס, כלואים הנזקקים לאשפוז או טיפול דחוף, מועברים למוסדות רפואיים ובתי חולים מחוץ לשב"ס, שם הם מטופלים לא פעם בהשגחת שב"ס או הצבא. עוד צוין כי לעיתים מדובר במטופלים שמצבם ההכרתי או הפיזי מונע מהם לתקשר כלל, ולעיתים מדובר בכאלו המצויים בימיהם האחרונים.

כך או אחרת, מצבם של כלואים מאושפזים שונה בתכלית ממצבם של מאושפזים מהקהילה, שכן לכלואים אין האפשרות לעדכן באופן עצמאי את משפחותיהם במצבם הרפואי ובמקום הימצאם, בשל ההגבלות המוטלות עליהם. ואילו הצוות הרפואי, מצדו, רואה עצמו כפוף להוראות המשרד לביטחון הפנים ושב"ס, ולפיכך לא פועל בשגרה לאפשר קשר בין כלואים מטופלים למשפחותיהם ולרוב אף מסרב לקשר שהמשפחות יוזמות. בשל כך, המציאות השוררת בשטח בעניין עדכון משפחות היא כאוטית, ועדכון המשפחה תלוי ביוזמה מקומית של מפקד או רופא, ואף בהתערבות משפטית או מנהלית האורכת זמן רב. וכך קורה לא אחת כי בני משפחה של כלואים, פלסטינים וישראלים כאחד, אינם מצליחים לקבל כל עדכון אודות מצבם הרפואי של קרוביהם המאושפזים בבתי חולים, דבר המגביר את חששותיהם של בני המשפחה לגורל יקיריהם. בה בעת, העדר האפשרות לעדכן את המשפחה, מעצים את תחושת הבדידות והחרדה של המטופל המאושפז לבדו בבית חולים ופוגע בסיכוייו להחלים. עוד יצוין כי במקרה של תושבי השטחים הכבושים, מניסיון העותרות, כאשר המשפחות אינן מעודכנות במצבו הרפואי של הכלוא, גם לצלב האדום לא נמסר מידע בעניין.

העותרות הדגישו המדובר "בזכות אנושית טריוויאלית ובסיסית של משפחה להיות שותפה ומודעת לגורל יקיריה ובזכות הכלוא להיות נתמך ולהסתייע במשפחתו", והוסיפו כי המצב הנוכחי מביא לרמיסת זכויותיהם הבסיסיות של הכלואים ובני משפחתם, ואף גורם לפגיעה בכבודם ואנושיותם.