המוקד להגנת הפרט - בג"ץ אישר הריסת בית בגדה המערבית: בדעת מיעוט קבע השופט כבוב כי יש לבטל את צו ההריסה שיהפוך חפים מפשע לדרי רחוב, וצידד בקיום דיון עקרוני בהרכב מורחב
חזרה לעמוד הקודם
10.07.2022

בג"ץ אישר הריסת בית בגדה המערבית: בדעת מיעוט קבע השופט כבוב כי יש לבטל את צו ההריסה שיהפוך חפים מפשע לדרי רחוב, וצידד בקיום דיון עקרוני בהרכב מורחב

ביום 7.7.2022 דחה בג"ץ ברוב דעות את עתירת המוקד להגנת הפרט לביטול צו להריסה עונשית של בית מגורים חד קומתי בכפר רומאנה בגדה המערבית. מדובר בביתם של הוריו וארבעת אחיו הקטינים של נאשם בביצוע פיגוע קטלני ביום 5.5.2022 בו נהרגו שלושה ישראלים. הבית מצוי בבעלותו של אביו של המפגע.

בעמדת הרוב, פרי עטו של השופט אלרון, נקבע כי מדובר בצו הריסה מידתי. טענותיו העקרוניות של המוקד על כך שמדובר במעשה פסול של ענישה קולקטיבית האסור במשפט הבינלאומי נדחו באופן אגבי, ואומצה ללא סייג עמדת גורמי הביטחון כי מדובר באמצעי התורם ליצירת הרתעה מפני פיגועים. באשר למקרה לגופו, נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת העותרים לפיה ניתן להסתפק באטימת חדרו של המפגע, מאחר שקיימת זיקת מגורים בין המפגע לכלל המבנה וכן משום שצמצום היקף צו ההריסה ישחוק את האפקט ההרתעתי הכרוך בשימוש בתקנה 119. כשם שהרחיב בפתח פסק הדין בתיאור הפיגוע בפרטי פרטים – כמו היה זה כתב אישום נגד המפגע עצמו – כך גם בסיכומו, בחר השופט אלרון לנסח מעין תיאור תכלית של מדיניות הריסות הבתים העונשית של ישראל: "בסופו של יום, בחירתו של [המפגע] ומעשיו הבלתי אנושיים הובילו את בני משפחתו למצוקתם הנוכחית. אם חפצים אחרים השואפים לבצע פיגוע טרור לחסוך סבל זה ממשפחתם – ביכולתם לעשות כן. מי יתן ויבחרו לסגת משאיפות רצחניות אלו, ולו מחשש לבית משפחתם".

בדעת מיעוט, גרס השופט כבוב כי בהחלטת המפקד הצבאי נפלו פגמים המצדיקים את ביטול צו ההריסה. לגבי הסוגיה העקרונית, כתב השופט כבוב כי הוא אינו שותף לעמדת חבריו להרכב לפיה על יסוד פסיקה קודמת אין מקום לדון בכך "מבראשית", והדגיש כי "שומה עלינו לזכור, כי אין מדובר בעתירת מפגע העותר נגד מידתיות הפגיעה בו. המפגע עומד לדין, ואם וכאשר יורשע במיוחס לו, סביר להניח שיעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח וכך ראוי..."; תחת זאת מדובר בפגיעה חמורה בשישה בני משפחה חפים מפשע שעתידים להפוך "כולם, באחת, לדרי רחוב". השופט כבוב הבהיר כי לעמדתו, "על אף שמודע אני להלכה הנוהגת, רואה אני חובה לציין כי הטענות העקרוניות שהועלו בעתירה... הן טענות כבדות משקל המעוררות שאלות משפטיות ומוסריות, הן בהיבטים הקשורים במשפט הבינלאומי, הן בהיבטים הקשורים בשיטתנו המשפטית" אשר ראוי לשוב לדון בהן "בהרכב מורחב של בית משפט זה, כך שהן יזכו לבירור עדכני, יסודי ומקיף". בהקשר זה, הדגיש השופט כי "מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, מחויבת להגן על חיי אזרחיה, תוך הדיפת כל ניסיון לפגע בהם. אך היא מחויבת לעשות זאת מבלי לפגוע בחייהם, רכושם, קניינם וזכויותיהם של חפים מפשע...".

במישור שיקול הדעת, כתב השופט כבוב, הרי שעל המפקד הצבאי חלה חובה להפעיל את סמכותו מכוח תקנה 119 "בזהירות ותוך ריסון רב, בסבירות ובמידתיות", תוך "נקיטת גישה זהירה ומצומצמת", וזאת "מכיוון שהפעלת הסמכות טומנת בחובה פגיעה קשה במספר זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ובכבוד האדם...". במקרה דנן, ציין השופט כבוב, "אין חולק כי הבית לא שימש בפועל לפעילות טרור; ובניגוד לחבריי איני סבור כי יש בחומרים שהוצגו לנו, כדי לבסס טענה לפיה ההחלטה לבצע את הפיגוע 'התגבשה' על גג בית הורי המפגע; זאת ועוד, המפגע אינו אלא בגדר 'דייר נלווה'. מדובר בבית שאינו ביתו ואינו קניינו... זיקתו של המפגע לבית הינה, אפוא, ברף הנמוך; בנוסף, אין חולק...כי הוריו של המפגע לא היו מעורבים כלל... והדברים נכונים ביתר שאת ביחס לאחיו הקטינים... לכל אלו יש להוסיף גם את מצבה הבריאותי של אמו של המפגע, החולה במחלת הסרטן". בנסיבות אלו, קבע השופט כבוב, "למצער בהיעדר מעורבות מצד בני הבית, הפגיעה החמורה בזכויות בלתי מעורבים מטה את הכף וגוברת על שיקולי ההרתעה שעומדים מנגד, ככל שאלה אכן הרתעתיים ולא עונשיים".

בכל הנוגע לסוגיית ההרתעה, כתב השופט כבוב כי לדידו, קביעתם של שופטי הרוב לפיה "אין די בכך שהוכח שבני המשפחה... היו נעדרי כל מודעות לכוונותיו של המפגע – כדי לאיין את הנחיצות שבהריסת הבית כולו", "עומדת בסתירה להגיון ולשכל הישר, ולבטח שאינה מתיישבת עם התכלית ההרתעתית הנטענת...", שכן אם בני משפחה ידעו שביתם יהרס בכל מקרה, לא יהיה להם שום תמריץ למנוע פיגועים. הוא הוסיף בעניין זה כי אין בידיו לקבל את קביעת השופט אלרון כי אטימת החדר תביא לשחיקת האפקט ההרתעתי, ובייחוד נוכח העובדה ש"כלל לא הובאו בפנינו ראיות להרתעה שתגרם מנקיטת אמצעי מידתי יותר, כגון אטימת חדרו של המפגע". הוא אף הציע כי בעתיד, המדינה תציג "חוות דעת, מפורטת ככל שניתן, בכל הקשור להיבט ההרתעתי של הריסת חלק מהבית או אטימתו החלקית". עוד הוא הוסיף כי "אין להתעלם מהחשש שמא הפגיעה החריפה והבלתי מידתית בבני משפחה חפים מפשע, שבאבחה אחת הופכים לדרי רחוב חסרי כל, תוביל לתחושות כעס ותסכול, שיניבו תוצאה הפוכה מהמבוקש".

השופט כבוב אף הוסיף דברי ביקורת על העדרה של התחייבות מפורשת מצד משרד הביטחון לפיצוי לשכנים שניזוקו בשל מימוש צו הריסה עונשי, ובייחוד כאשר נעשה שימוש בדרך של "חבלה חמה", והעיר  כי "טוב יעשו הגורמים האמונים על כך אם ייקבעו מתווה פיצוי נגיש וישים" למקרים כאלו.