בג"ץ אישר הריסה עונשית של בית משפחה בגדה המערבית "לצרכי הרתעה": בית המשפט התעלם מפסיקה קודמת לפיה שיהוי ניכר בהוצאת הצו מצדיק את ביטולו

ביום 6.6.2023 דחה בג"ץ פה אחד את עתירת המוקד לביטול צו עונשי מיום 16.5.2023 המורה על הריסת בית משפחה בעיר שכם – דירה בקומה שנייה של בניין מגורים בן שבע קומות הכולל 18 דירות מגורים וחנויות מסחר. בדירה מתגוררים בשכירות הוריו ואחיו בן ה-15 של אדם הנאשם בירי קטלני ביום 11.10.2022. הדירה מצויה בבעלות סבתו של הנאשם, ודמי השכירות אותם היא מקבלת מהמשפחה מהווים את מקור הכנסתה היחיד.

בעתירה זו, כבעבר, דרש המוקד כי הצבא ימנע מהפעלת הסמכות לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, להחרמה והריסה או פגיעה אחרת בבתים, לרבות ביתם של העותרים; או לכל הפחות יקפיא את הפעלת הסמכות עד לליבון סוגיות חוקיותה של מדיניות ההריסה מטעמי הרתעה והפגיעה הנגרמת לחפים מפשע, פגיעה המהווה ענישה קולקטיבית חמורה ואסורה במשפט הבינלאומי. עוד דרש המוקד כי יוצגו בגלוי נתונים עובדתיים ומהימנים, ככל שישנם כאלה, המאששים באופן נחרץ את טענת המדינה כי מדובר באמצעי נחוץ ומידתי המשיג הרתעה. בנוסף, דרש המוקד, בין היתר, כי הצבא יחדול מיישום הריסת בתים עונשית בדרך של "חבלה חמה", דהיינו פיצוץ, באיזור מגורים צפוף ואף לצורך הריסת חלק מהמבנה, שכן טכניקה זו גורמת לנזקים נלווים בדרגות חומרה שונות. לגופו של מקרה, טען המוקד כי בהתאם לפסיקת בג"ץ בעבר, יש לבטל את הצו אף בשל השיהוי הניכר בהוצאתו – למעלה מחצי שנה מיום המעשה, וכשלושה חודשים מיום מעצרו של הנאשם, ובהינתן שהשיהוי חותר תחת התכלית הנטענת של הרתעה.   

בפסק הדין, אותו כתב השופט שטיין, נדחו כל טענות המוקד בקצרה. בדחותו את טענת השיהוי, השופט לא התייחס כלל למשמעות השיהוי ביחס לתכלית ההרתעה, והוסיף כנימוק כי ממעצרו של הנאשם בפברואר ועד להוצאת הצו, "נעשו פעולות חקירה ואיסוף מידע שהעמידו בפני המפקד הצבאי מסכת עובדתית מלאה ושלמה, אשר מן הסתם נדרשה לקבלת החלטה מושכלת בנוגע לצו". השופט שטיין מצא לנכון לציין כי "אין המדובר בפעולה בלתי מידתית" אלא ב"החלטה אשר מטמיעה בתוכה את האכזריות בה פעל המפגע..." (הדגשה הוספה). השופטים עמית ומינץ צדדו בעמדת השופט שטיין ללא כל סייג.