המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירת המוקד וגישה, החזירה המדינה לעזה אלפי פועלים עזתים שהוחזקו במחשכים לאחר פרוץ המלחמה: בג"ץ לא נדרש לחוקיות מעצרם, לתנאי כליאתם הקשים ואף לא להשבתם לאיזור מלחמה
חזרה לעמוד הקודם
22.11.2023

בעקבות עתירת המוקד וגישה, החזירה המדינה לעזה אלפי פועלים עזתים שהוחזקו במחשכים לאחר פרוץ המלחמה: בג"ץ לא נדרש לחוקיות מעצרם, לתנאי כליאתם הקשים ואף לא להשבתם לאיזור מלחמה

ביום 2.11.2023 הגישו המוקד להגנת הפרט וארגון גישה עתירה לבג"ץ למתן צו הביאס קורפוס עבור 568 פלסטינים תושבי עזה ששהו בישראל כחוק ערב פרוץ המלחמה ביום 7.10.2023, אשר נעצרו על ידי ישראל בשבועות מאז פרוץ המלחמה ואשר מקום הימצאם לא נמסר. בעתירה ביקשו העותרים כי יימסר למשפחות העותרים היכן הם מוחזקים ומכוח איזה דין, וכי ישוחררו ככל שהחזקתם אינה כדין. עוד התבקש בעתירה כי ככל שלא ישוחררו העותרים וככל שמקום החזקתם אינו מוכרז, יוצג צו המכריז על מקום זה כמתקן כליאה מוכרז, וכן יתאפשר לעותרים להיפגש עם עורכי דין כדי לעמוד על תנאי כליאתם וחוקיותה. 

המדובר במאות עזתים אשר שהו בישראל מכוח היתרי כניסה לצרכי עבודה או טיפול רפואי, עד שהיתריהם נשללו באופן גורף בעקבות מאורעות הדמים בדרום ישראל, וכך הפכו לשוהים בלתי חוקיים בעל כורחם. העותרים הבהירו כי קיים חשש לחייהם ולשלמות גופם של אותם תושבי עזה, אשר אינם יכולים לשוב לביתם עקב הלחימה, ובה בעת אינם חשים ביטחון בישראל, שכן חלקם כבר נחשפו לאיומים ולאלימות מצד אזרחים ואנשי כוחות ביטחון.  הארגונים העותרים ציינו כי הגיעו אליהם פניות רבות מבני משפחותיהם של תושבי הרצועה הללו, אשר הקשר עמם אבד, עם חלקם בעת שניסו לעבור לגדה עד יעבור זעם. על פי פרסומים לא רשמיים, נכתב בעתירה, נראה כי פועלים רבים מוחזקים בכפייה במתקני מעצר בלתי מוכרזים ובלתי הולמים בגדה המערבית, ללא כל קשר לעולם החיצון, ללא שדווח על כך לאיש וללא כל אפשרות לקבל ייעוץ משפטי. על פי עדויות שהגיעו למוקד, תנאי ההחזקה הינם קשים ביותר, לא פעם בתנאי שטח, בשמש הקופחת, ללא אוכל, מים, גישה סבירה לשירותים, לתרופות ועוד, ותוך חשיפה ליחס בלתי הולם ואף למעשי אלימות מצדם של חיילים. לפחות במקרה אחד מסר העד כי נמסר לו ולכלואים נוספים כי הם נלקחים להוצאה להורג, ורק בהגיעם למתקן הכליאה עופר, הבינו הוא ורעיו שהיה זה רק עינוי פסיכולוגי. 

הארגונים טענו כי עולה החשש כי מדובר במעצרים המוניים הנעשים במחשכים ב"ריק נורמטיבי", ללא בסיס חוקי ברור, ללא תיעוד, בתנאים עלומים, ובמתקנים אשר אינם מוכרים כמתקני מעצר ומאסר ואשר אינם ערוכים להחזקת אלפי בני אדם. הארגונים ציינו כי בין העצורים מצויים גם חולים תושבי עזה, בהם קשישים וקטינים, אשר שהו בישראל כחוק לצורך קבלת טיפול רפואי, וכי הדבר עשוי לסכן את חייהם. 

בנוסף, ציינו העותרים כי בעתירה דומה מוקדמת, שהוגשה ביום 22.10.2023 בשיתוף ארגונים נוספים ועסקה במקום הימצאם של למעלה מ-400 תושבי עזה שנכלאו על ידי ישראל בעקבות המלחמה, צמצם בית המשפט את העתירה ל-10 העותרים הפרטניים שהצטרפו לעתירה באופן פורמלי, והותיר ללא מענה את מאות האחרים שנכללו ברשימה ולא צורפו לעתירה פורמלית בשל הנסיבות הדוחקות. בעקבות זאת, מסרה המדינה כי הגורם לפנייה בעניין הוא המטה לביטחון לאומי. המטה מסר במענה לפניית המוקד היכן מוחזקים 10 העותרים וכן 15 נוספים לגביהם הוגשה פנייה נוספת, אך לא נמסר מכוח איזה דין הם נכלאו. העותרים נאלצו למחוק את העתירה. ויצוין, כי פסק הדין בעתירה זו נסמך על פסק דינו התמוה, בלשון המעטה, של בג"ץ בעתירת המוקד לצווי הביאס קורפוס בעניינם של שני עיתונאים עזתים, שהוגשה סמוך לפרוץ המלחמה, בו נקבע כי אין לישראל כל חובה כלפי תושבי עזה בהיותה שטח הנשלט על ידי ארגון טרור, מבלי שהובהר מה המסגרת והחובות המשפטיות שכן חלות בנוגע להחזקת כלואים עזתים על ידי ישראל. העתירה נמחקה ובאופן חסר תקדים הוטלו הוצאות כבדות על העותרים. 

במהלך שיפוטי דומה, בהחלטה מיום 2.11.2023, קבע בג"ץ כי על המדינה להגיש את תגובתה רק בנוגע לעותרים הבודדים בעניינם הגישו הארגונים פנייה ישירה למטה לביטחון לאומי בטרם הוגשה העתירה. לגבי עותרים אלה, השיבה המדינה כי חלקם כבר הוחזרו לדרום רצועת עזה במסגרת שני מבצעי החזרה חשאיים בהם הוחזרו קרוב ל-3,000 איש לרצועה, מתוקף החלטת הקבינט הביטחוני בשעות הערב של יום 2.11.2023, לפיה "הפועלים ששהו בישראל ביום פרוץ המלחמה יוחזרו לעזה". לגבי עותר מסוים, ששהה בישראל לצורך קבלת טיפול רפואי בטרם נכלא, מסרה המדינה כי הוא אינו מצוי יותר בחזקתה לאחר שהועבר עוד ביום 22.10.2023 לטיפול הסהר האדום. לגבי עותר אחר, קטין שאף הוא הגיע לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי "חד יומי", נמסר כי הוחלט לשחררו לגדה לפנים משורת הדין. שניים נוספים, מסרה המדינה, עודם כלואים. לגבי אחד מהם, נמסר שהוא מוחזק בהוראת השב"כ וכי במשך ימים הוא אכן הוחזק "במצב החריג שנוצר... ללא אסמכתא חוקית, ואולם החזקתו מוסדרת כעת מכוח תקנה 17 לתקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (משמורת והרחקה של שוהים שלא כדין שהם תושבי רצועת עזה) התשפ"ד-2023" – דהיינו, כליאתו הוסדרה בדיעבד, מכוח שינויים שהוכנסו בתקנות בעקבות הגשת העתירה. לגבי אדם נוסף, נמסר כי נכלא מתוקף חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002. 

ביום 13.11.2023 מחק בג"ץ את העתירה בנימוק ש"מוצתה והתייתרה ככל שהיא נוגעת לסעד הראשון [לעניין איתורם ושחרורם של הכלואים]", וכי לגבי הסעדים הנוספים, ככל שהם נוגעים לשני העותרים שעודם מוחזקים מתוקף החוקים השונים, לעותרים שמורה הזכות לפנות לבית המשפט.  

לעת זו, ניתן לסכם בצער, שמעולם לפני כן לא נהג בית המשפט זלזול כה בוטה בעתירות לצו הביאס קורפוס ובזכותם הבסיסית של בני משפחה לקבל מידע היכן יקירם מוחזק, ללא קשר למקום מוצאו של הכלוא. נראה כי לדידו של בג"ץ, החובות החלות על ישראל מכוח המשפט הפנימי והבינלאומי נעלמות במלחמה הנוכחית, וקולו של בית המשפט "נאלם" עמן.