"אין מקום להעניש ילד על הדרך בה הובא לעולם": רק בעקבות עתירת המוקד, שב שב"ס והתיר לפעוט לבקר את אביו הכלוא זה שנים בישראל, לאחר נתק של קרוב לשנתיים

זה שנים שישראל כולאת פלסטינים תושבי השטחים הכבושים במתקני כליאה שבתחומה, וזאת בניגוד לאיסור בדין הבינלאומי על העברתם של תושבים מוגנים אל מחוץ לשטח הכבוש. הכליאה בשטח ישראל גורמת לפגיעה הקשה בזכות היסוד לחיי משפחה של הכלואים וקרוביהם – פגיעה קשה שבעתיים כאשר מדובר בקשר בין ילדים והוריהם.

ביום 26.11.2020 עתר המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מטעמו של פלסטיני בן 30 תושב הגדה המערבית, נשוי ואב לשני בנים, המרצה עונש מאסר ממושך בכלא אשל, בדרישה שינתן לבנו הצעיר (בן שנה וחצי אותה עת) לבקרו בכלא. הפעוט, המתגורר עם אמו בביתם שבאיזור רמאללה, ביקר את אביו פעמיים מאז לידתו ללא כל בעיה בשלהי שנת 2019. אך כאשר הגיעו הוא ואמו לביקור הבא, סירב השב"ס להתיר את כניסתו של הילד לכלא. ביום 10.3.2020 פנה המוקד אל קצינת האסירים בכלא אשל וביקש להתיר את כניסת הבן לביקור אביו. כשבוע לאחר מכן ענתה קצינת האסירים כי "מבדיקה שנערכה במערכות שב"ס, לאסיר ישנו ילד אחד בלבד" (הדגשה הוספה), וציינה את פרטי הבן הבכור.

וכך החל מה שנראה כהתנכלות עיקשת של שב"ס בילד ובאביו בשל האופן בו בא הפעוט לעולם. נסיבות היוולדו נובעות ישירות מהמגבלות הדרקוניות אותן מטיל השב"ס על אסירים פלסטינים המסווגים כביטחוניים, במסגרתן הוא גם מונע מהם לקיים מפגשי התייחדות עם בנות זוגם, באופן גורף ולמשך כל תקופת הכליאה. במקרה דנן, כבמקרים אחרים, רצונם העז של בני הזוג בילד נוסף הביא אותם להשתמש באמצעי של הפרייה חוץ גופית תוך שימוש בזרע של האב שהוברח מהכלא. הברחה שכזו אינה עבירה פלילית ועשויה להיחשב, לכל היותר, כעבירת משמעת על תקנות הכלא. ולמותר לציין שאין לה שום משקל באשר לזכותם של הילד ואביו לחיי משפחה.

וכך בעוד הילד רשום כבנו של העותר במרשם האוכלוסין של הרשות הפלסטינית, ובעוד הצבא מוסיף ומאשר לילד להכנס לישראל לצורך ביקור אביו, שב"ס החליט לפתע ובאופן דווקאי לסרב להתיר את המפגש בין האב לפעוט. ומשכך, ולאחר שפניותיו החוזרות לא הועילו, עתר המוקד לבית המשפט, בטענה שהחלטה למנוע את ביקור הבן התקבלה ללא כל סמכות חוקית ואינה סבירה ומידתית. המוקד הוסיף כי במהלך השנה האחרונה התקבלו לטיפולו מספר פניות דומות, בכולן היה זה כלא אשל שסירב להתיר לילדים שנולדו בנסיבות שכאלה לבקר את ההורה הכלוא. באחד מאותם מקרים, ציין המוקד, לאחר שהוגשה עתירה ויום לפני מועד הדיון, חזר בו כלא אשל והודיע כי הילדה תוכל לבקר את אביה (עת"א 25299-07-20).

ואולם במקרה שלפנינו, שב"ס עמד בסירובו ואף הקצין את דרישותיו; וזאת גם לאחר שני דיונים בעתירה, ולאחר שהמוקד סיפק – בהתאם להסכמות הצדדים והחלטות בית המשפט ולפנים משורת הדין – מסמך מפורש מהמרכז הפלסטיני האירופאי לפוריות, החתום על ידי מנהל המרכז ומאשר כי הילד נולד כתוצאה מהפרייה של ביציות האם בדגימת זרעו של העותר (שעל שייכותה לעותר הצהירו אביו, אחיו וגיסו). עתה דרש שב"ס כי העותר ייפנה לבית המשפט הישראלי לענייני משפחה ויבקש לבצע בדיקת אבהות. לאחר התנגדותו הנחרצת של המוקד, בה הבהיר כי דרישה זו היא נטולת סמכות חוקית או הגיון משפטי – שהרי העותר ומשפחתו הם תושבי הגדה ואינם מבקשים כל מעמד בישראל – שב"ס לא היסס להשיב ביום 7.4.2021 ש"הוכחת האבהות נדרשת לצורך קבלת 'הטבה' בישראל – ביקור בבית הסוהר של מי נטען לגביו שהינו בנו..." (הדגשה הוספה). המוקד מצדו חזר וטען ביום 21.4.2021 כי התנהלות שב"ס סותרת את עקרון טובת הילד, את החזקה המשפטית בדין הישראלי לפיה לא ניתן להטיל ספק באבהותו של אדם המכיר בילד שנולד לאשתו, וכן את הדין השרעי לעניין הכרה באבהות. המוקד הוסיף כי מדובר אף בדרישה הנוגדת את סעיף 28(ד)א לחוק מידע גנטי, לפיו יש להימנע מביצוע בדיקת אבהות גנטית ככל שאין צורך ממשי הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאת מהבדיקה. משכך, ונוכח התמשכות ההליכים והתבצרותו של שב"ס בדרישתו המופרכת, דרש המוקד כי בית המשפט יגיע להכרעה.

רק אז, ביום 28.6.2021, נסוג שב"ס מעמדתו – ככל הנראה כדי להימנע מהכרעה לטובת המוקד שתשליך על מקרים עתידיים – והודיע כי "לאחר בחינה נוספת... בהסתמך על נסיבותיו הספציפיות והייחודיות של העותר ולאור כלל המסמכים הרפואיים שהוצגו במהלך ההליך המשפטי, הוחלט, לפנים משורת הדין, להיעתר לבקשת העותר ולאפשר את ביקור בנו" (הדגשה במקור).

חרף התמשכות ההליכים המיותרת, הסתפק בית המשפט בהודעה זו ומחק את העתירה ביום 31.10.2021, ללא מתן סעד הצהרתי או פסיקת הוצאות.