המוקד להגנת הפרט - בדיון בעתירת המוקד להגנת הפרט מתח בית המשפט ביקורת על החזקת עצור באגף חקירות בבית המעצר קישון מבלי לרושמו: כן נקבע שככלל, יש להחזיק עצור עד תום ההליכים שחקירתו הסתיימה במסגרת של שב"ס ובתנאי אסיר. בעקבות הגשת העתירה הועבר העצור, בסמוך למועד הדיון, לכלא מגידו
חזרה לעמוד הקודם
03.05.2005

בדיון בעתירת המוקד להגנת הפרט מתח בית המשפט ביקורת על החזקת עצור באגף חקירות בבית המעצר קישון מבלי לרושמו: כן נקבע שככלל, יש להחזיק עצור עד תום ההליכים שחקירתו הסתיימה במסגרת של שב"ס ובתנאי אסיר. בעקבות הגשת העתירה הועבר העצור, בסמוך למועד הדיון, לכלא מגידו


מעצרו של העותר וניסיונות המוקד לאתרו
ביום 9.11.04 נעצר העותר, פלסטיני בעל דרכון ירדני, והועבר לידי השב"כ לצורך חקירה. מיום מעצרו, ובמשך חודש שלם, היה העותר מנוע על פי צו מלהיפגש עם עורך דינו. העותר נותר במעצר גם לאחר תקופה זו וביום 27.1.05 הוגש נגדו כתב אישום חלקי ובו מיוחסת לו חברות בארגון הג'יהאד האסלאמי. העותר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בין שאר פעולותיו, מסייע המוקד להגנת הפרט לתושבי השטחים הכבושים באיתור מקום החזקתם של עצורים שנעצרו על ידי כוחות הביטחון של ישראל. פעולת המוקד בעניין הכרחית למימוש זכותם של העצורים ובני משפחותיהם לדעת את מקום המעצר. זאת, מאחר שהמדינה אינה עומדת בהתחייבותה במסגרת בג"ץ 6757/95 חירבאוי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, ואינה מודיעה, ככלל, לבני משפחתו של עצור על מקום מעצרו.

במסגרת פעילותו זו, פנה המוקד ביום 6.3.05 למרכז השליטה של הצבא (משל"ט הכליאה) בבקשה לאיתור העותר. יומיים אחר-כך, התקבלה תשובת משל"ט הכליאה כי העותר לא אותר. בתשובה מאוחרת יותר מאותו יום נמסר כי הוא אותר ונמצא בבית המעצר קישון. למרות זאת, כאשר פנה המוקד טלפונית לבית המעצר קישון, התשובה שהתקבלה היא שהנ"ל אינו רשום במערכת ואינו נמצא אצלם.
בעקבות תשובות אלה, פנה המוקד לפרקליטות הצבאית שמסרה כי העותר אכן נמצא בבית המעצר קישון. אך פניות נוספות לבית המעצר קישון ולמשל"ט נענו שוב כי העותר אינו רשום שם.
 
ביום 11.3.2005 הגיע עורך דין מטעם המוקד לבית המעצר קישון על מנת לבקר את העותר. עם הגיעו נמסר לו ששם העותר אינו רשום במערכת ולפיכך הוא אינו עצור במקום. רק המתנה ממושכת והתעקשותו של עורך הדין הובילה ל"גילויו" של העותר במקום.
 
ביום 22.3.2005, לאחר שהסתבר כי העותר טרם נרשם במקום מעצרו, פנתה ב"כ המוקד למשיב בדרישה לרשום את העצור ולערוך בדיקה יסודית ומקיפה באשר לאי רישומו עד כה ולאי תיקון הליקוי עם היחשפו.
 
ביום 7.4.2005 הגיעה ב"כ העותר לבית המעצר קישון על מנת לבקרו. ברישום נאמר לה, לאחר בדיקה במסוף, כי שם העותר אינו רשום והוא אינו נמצא במקום. רק לאחר שעמדה ב"כ העותר על כך שהעותר עצור באגף החקירות בבית המעצר, אושר דבר מעצרו במקום ודרישתה לבקרו נענתה.
 

תנאי מעצרו של העותר בבית המעצר קישון
במהלך מעצרו באגף החקירות בבית המעצר קישון הוחזק העותר במספר תאים. מדבריו עולה תמונה קשה באשר לתנאים בהם הוחזק: גודל התאים הוא כ-1.5X3.0 מ"ר ושוכנו בהם, בנוסף לעותר, שני עצורים נוספים לפחות. בתאים אין מיטות, והעותר והעצורים האחרים ישנו על מזרונים הפרושים על הקרקע. השירותים בתאים אינם מופרדים משטח המגורים. פעם או פעמיים בשבוע היה מגיע איש שב"כ ומציע לעותר ולעצורים האחרים להתקלח במקלחת הנמצאת מחוץ לתאים. העותר לא זכה, ולו פעם אחת, לטיול יומי. לא איפשרו לו לקבל ביקורים או לקבל ולשלוח מכתבים. פעם אחת בלבד, לאחר שנסתיימה חקירתו, הותר לעותר לצלצל לאימו. למרות שהעותר סובל מכאבי אוזניים, בקשתו החוזרת ונשנית להיבדק אצל רופא לא נענתה.


העתירה שהגיש המוקד והחלטת בית המשפט
לאחר שנראה כי כל הפניות בעניין רישומו של העותר בבית המעצר נתקלו בקיר אטום, ומאחר שהוא הוסיף להיות מוחזק באגף החקירות במקום בתנאים קשים, וזאת למרות שכבר הוגש נגדו כתב אישום, עתר המוקד בעניין לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה.
העתירה מדגישה את זכותו של העצור שמקום מעצרו יהיה ודאי וברור לכל, ואת חשיבות הרישום באותו מקום מעצר:
 
"רק כך יוכלו משפחתו ועורך דינו לברר עם האחראים על מקום המעצר מהו מעמדו, מצבו הבריאותי, תנאי מעצרו, האם ומתי ניתן להיפגש עימו וכדומה. רק כך יוכלו לפעול למען מימוש זכויותיו כעצור. אף זכותו של עצור להיות נוכח בהליכים המשפטיים המתנהלים נגדו תלויה ברישומו המסודר במקום מעצרו".
 
בנוסף, קובע המוקד בעתירתו, כי תנאי החזקת העותר בבית המעצר הם בניגוד לחוק. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) והתקנות שהוצאו לפיו קובע שניתן לסייג זכויות מסוימות שניתנו לעצור על פי דין, אך זאת רק לגבי עצורים שטרם הוגש נגדם כתב אישום.
 
ביום 20.4.05  התקיים הדיון בעתירה בבית המשפט. יצוין, כי בסמוך למועד הדיון הוחלט להעביר את העצור לכלא גלבוע, אך הוא הועבר משום מה לכלא מגידו. השופט רון שפירא ציין כי קשה להשתחרר מהרושם שהגשת העתירה היא זו שגרמה להעברתו לכלא אחר. בנוסף, תמה השופט על העובדה שאנשי כלא מגידו כלל לא ידעו על הכוונה להעבירו לכלא גלבוע.
השופט ביקר בהחלטתו את התנהלות הרשויות בעניין רישומו של העותר:
 
"... יצויין ויובהר כי חובה לנהל רישום מדוייק של כל השוהים בכל מתקן מעצר באופן שיאפשר את איתורם על ידי בני משפחותיהם. דברים אלה מתחייבים הן מהוראות החוק וכן נקבעו כבר בעבר על ידי ביהמ"ש העליון ויש להקפיד ולמלא אחר הוראות אלה. לא ניתן לקבל מצב בו עצור יוחזק בבית מעצר כאשר משפחתו אינה יודעת על מקום מעצרו ואינה יכולה לדאוג לזכויותיו הבסיסיות. אם היתה בעניינו של העותר תקלה טכנית, מן הראוי שתיבדק, ואם מדובר בהחלטה מודעת ושיטת עבודה, הרי שזו שיטה פסולה המנוגדת להוראות החוק."
 
כן התייחס השופט להחזקתו של העותר בבית המעצר לאחר שנסתיימה החקירה:
 "עניין זה לכשעצמו אינו תקין במובן זה שעצור אשר חקירתו הסתיימה והוא מצוי במסגרת של מעצר עד תום ההליכים, יש להחזיקו במסגרת של שב"ס ובתנאי אסיר... מובן כי הכלל צריך להיות כי עצור אשר חקירתו הסתיימה והוא עצור עד תום ההליכים, יוחזק על ידי שב"ס באגף המיועד לאסירים, והחריג לכלל, צריך אכן להיות חריג ומטעמים סבירים וענייניים."
 
בכפוף לדברים אלה, ומאחר שהעותר הועבר לכלא מגידו, נמחקה העתירה.
 
לאור החלטת בית המשפט, פנה המוקד פעם נוספת למפקד בית המעצר קישון בעניינו של העותר, ובעניין אי רישומו של עצור נוסף בבית המעצר קישון. ב"כ המוקד ביקשה במכתבה לערוך בדיקה יסודית לגבי המחדל שבאי רישומם של השניים, ומה נעשה על מנת להבטיח שמחדל זה לא יישנה. אך למרות הפניות הרבות מטעם המוקד, ואף שגם בית המשפט הנכבד התייחס בחומרה למחדל אי הרישום, ממשיך מפקד בית המעצר קישון בשלו, ובתשובתו מיום 3.5.05 הוא קובע:

"העצורים שבנדון לא נקלטו בבית מעצר קישון ולכן גם לא נרשמו כשייכים לבית המעצר וגם לא נרשמו על מצבת האגף הבטחוני השייך לקישון. קיימים מצבים שעצורים שנעצרים בתחום הבטחוני מועברים לצורכי חקירה ממתקן למתקן והם אינם קשורים בשום קשר לבית המעצר...".
 

לעתירת המוקד (עע"א 598/05 - סמארה נ' מפקד בית מעצר קישון, עתירת עצור)

להחלטת בית המשפט מיום 20.4.05