בית המשפט הצבאי קיבל את בקשת הצבא להחזיק במעצר שוטר פלסטיני עד תום ההליכים: הפרקליטות הגישה כתב האישום נגדו יום לפני הדיון בעתירת המוקד להגנת הפרט לבג"ץ נגד העברתו בכפייה לרצועת עזה, בגין "שהייה בלתי חוקית " בגדה המערבית

שוטר פלסטיני מעזה הוצב מתוקף תפקידו בגדה המערבית עוד בשנת 1995. יחד עם מספר לא מבוטל של שוטרים אחרים, באישור ובחסות ישראלית, עבר השוטר מרצועת עזה לבית סאחור שבגדה המערבית, לעבוד ולהתגורר שם. במהלך השנים התחתן האיש והקים משפחה. ביום 26.3.2009 הגיע חיילי הצבא הישראלי לביתו ועצרו אותו בגין "שהייה בלתי חוקית" בגדה. המוקד פנה בשם המשפחה ללשכת היועמ"ש בגדה, משם נמסר כי העותר יורחק לרצועת עזה תוך ימים ספורים. המוקד עתר בדחיפות לבג"ץ, בניסיון למנוע את העברתו בכפייה של השוטר לעזה.

בעתירה הדגיש המוקד, בין השאר, כי ההחלטה להרחיק את העותר לרצועת עזה היא החלטה קיצונית ובלתי סבירה שקורעת אדם, בעל משפחה ואב לילדים קטנים, מיקיריו ומהמקום בו בחר כמרכז חייו. כן הדגישו העותרים את חששם כי העותר עלול לשלם בחייו על העברתו הכפויה לעזה, בה שולט כיום החמאס, בשל שירותו כשוטר ברשות הפלסטינית.

הבסיס החוקי לפיו החזיקה המדינה את השוטר במעצר היה הצו למניעת הסתננות משנת 1972, בו מוגדרת הסתננות ככניסה לשטחים ללא היתר מאחת ממדינות ערב השכנות. המוקד הגיש בקשה לצו הביאס קורפוס, לשחרורו של השוטר בגין החזקתו במעצר בניגוד לחוק, שהרי האיש כלל לא הגיע לשטחים מאחת ממדינות ערב השכנות וכלל לא הסתנן לשטחים, אלא עבר מחלק אחד של השטח הכבוש לחלקו האחר, וזאת באישור והסכמה של ישראל. אולם ביהמ"ש דחה את הבקשה להביאס קורפוס וקבע כי הנושא יידון במסגרת הדיון בעתירה.

ביום 22.6.2009, בצעד מפתיע, הודיעה הפרקליטות כי בכוונתה להוציא נגד העותר כתב אישום ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים. כפועל יוצא, ביקשה הפרקליטות שהדיונים בדבר הרחקתו של העותר לעזה יידחו למועד אחר. המוקד חושש כי ההחלטה להעמיד את העותר לדין ולהגיש נגדו כתב אישום נטול ראיות של ממש, מקורם בכך שאנשי הפרקליטות השתכנעו מטענות המוקד, לפיהן מעצרו של העותר כמסתנן והעברתו בכפייה לרצועת עזה - על בסיס הצו נגד הסתננות - לא יחזיקו מעמד תחת ביקורת שיפוטית.

בכתב האישום טוענת המדינה כי השוטר חבר, לכאורה, ב"התארגנות צבאית לא חוקית" וביצע לכאורה שירות עבור אותה התאחדות. אולם מכתב האישום עצמו עולה, כי לכל היותר מדובר בתחילתו של ניסיון כושל, לפני כחמש שנים, להקים "חוליה" – שלא ידוע ולא ברור מה היו מטרותיה. יתרה מכך, כתב האישום מתבסס אך ורק על אמירותיו של אדם אחד, שבעצמו טוען כי המדובר היה בניסיון קצר שמעולם לא יצא אל הפועל. יודגש, כי השוטר עצמו מכחיש מכל וכל את הטענות, ולמעלה מכך, לטענתו, הוא עצמו היה מעורב, מתוקף תפקידו כשוטר, במעצרו של אותו אדם שדיווח על הניסיון להקים חוליה. כמו כן טוענת המדינה, כי השוטר הפר, לכאורה, את הצו בדבר שטחים סגורים, ובכך מעבירה את ההכרעה בעניין זה מבית המשפט העליון לפתחו של בית המשפט הצבאי.

ביום 16.7.2009 קיבל בית המשפט הצבאי את בקשת התביעה הצבאית למעצר עד תום ההליכים. ביהמ"ש התעלם מהבעייתיות של מקור העדויות עליהן התבסס כתב האישום ושל תוכנן. בהחלטתו הגדיל השופט לעשות עוד ובניגוד גמור לכפירתו הנחרצת של הנאשם באשמה של שהייה שלא כדין בגדה המערבית, שם מילים אחרות בפיו, לפיהן הנאשם הודה בשהייה לא חוקית בגדה המערבית. המוקד הגיש הודעת ערר על ההחלטה לבית המשפט הצבאי לערעורים.

התנהלות המדינה והצבא בכל ההליכים נגד השוטר, מאז יום מעצרו, מעוררים תהיות רבות. נדמה כי המדינה נוקטת בכל האמצעים להחזיקו במעצר, מסיבה שאינה ברורה. צו הגירוש הוצא לאחר שהמוקד העלה טענות הסותרות את טענת השהייה הבלתי חוקית לכאורה של השוטר בגדה ולאחר שביהמ"ש הוציא צו ארעי שאוסר על הגירוש; הדיון בטענות שהעלה המוקד כנגד צו הגירוש וההאשמות בדבר הסתננות, לא נבחנו בבג"ץ כי המדינה מיהרה להגיש כתב אישום באותן עילות ממש בהן ביקשה רגע קודם לכן לגרשו; וחמור מזאת - הטענות שהעלתה המדינה בכתב האישום הועלו כבר בעת המעצר – מדוע לא הגישה המדינה כתב אישום אז? מדוע היה צריך להחזיק את השוטר במעצר שלושה חודשים קודם להגשת כתב האישום?  

עתה, לאחר שהשופט הצבאי קבע כי השוטר יישאר במעצר עד תום ההליכים, הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ כי צו הגירוש שהוצא נגדו אמנם יבוטל, אך מיד עם סיום ההליך הפלילי נגדו תשוב המדינה ותבקש להעבירו לרצועת עזה.

לצפייה במסמכים נוספים