המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח בישראל
עתרו לבג"ץ בדרישה לבחון מחדש את הדינים – והפרשנות שנתן להם משרד הפנים – הקשורים במעמד האזרחי של תושבי ירושלים. הדינים מקורם בפסק דין של בג"ץ, משנת 1988,
בעניין עווד, שם נקבע כי על אף שישראל סיפחה את ירושלים המזרחית והעניקה לתושביה מעמד קבע בישראל, ניתן להפקיע מהם את תושבותם בעקבות העתקת מרכז החיים.
הלכת עווד, כפי שפורשה על ידי משרד הפנים, הפכה לכלי בירוקרטי דורסני וזורע הרס, המשמש לשינוי מציאות החיים בירושלים. הסנקציה בגין עזיבת העיר לתקופה מוגבלת, כמו גם בגין רכישת מעמד במחוזות אחרים, משמעה אובדן הבית ואובדן האפשרות לשוב למולדת. מדיניות זו משתלבת במדיניות כללית של אפליה מכוונת והתעמרות בתושבי ירושלים המזרחית, אשר נועדה לדחוק את הפלסטינים אל מחוץ לעיר ולהשיג בה רוב יהודי.
החל מאמצע שנות התשעים, נקטה ישראל במדיניות שזכתה לכינוי
"הטרנספר השקט", במסגרתה נשלל מעמדם של אלפים מתושבי ירושלים המזרחית. התושבים קיבלו מכתב סטנדרטי קצר, המודיע כי רישיונותיהם לישיבת קבע פקעו, וזאת, לטענת משרד הפנים, משום שהעתיקו את מרכז חייהם אל מחוץ לישראל. לדוגמא, בשנת 2008 לבדה, הופקע מעמדם של 4,577 מתושבי ירושלים המזרחית.
הארגונים טוענים בעתירה כי מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית אינו כמעמדו של כל תושב אחר. מדובר באזור שסופח לישראל ועל תושביו נכפה להיות תושבי קבע בישראל. כפי שנקבע בעניין עווד, מעמד תושבי ירושלים המזרחית ניתן בדין ולא בחסד והוא אינו בר פקיעה. יתרה מזו, הארגונים טוענים כי יש לבחון את הסוגיה גם על פי הנורמות של המשפט הבינלאומי – ירושלים המזרחית היא שטח כבוש, המצוי בתפיסה לוחמתית, שתושביו הפלסטינים הם תושבים מוגנים, הזכאים להגנות מכוחו של הדין הבינלאומי ההומניטארי. החלת הדין הישראלי על תחום ירושלים המזרחית ועל תושביו אינה ממעיטה מן ההגנות, שמעניק הדין הבינלאומי ההומניטארי לתושבים.
למדיניות הישראלית גם פן מגדרי – עבור נשים בחברה מסורתית, המעבר לגור לצד בן הזוג בארץ אחרת, אינו מנתק את היחסים עם המשפחה ועם ארץ המוצא, אשר מהווים מקום מקלט טבעי ויחידי עבורן, במקרה שהיחסים בין בני הזוג עולים על שרטון.
פרשנותו של משרד הפנים את הלכת עווד הפכה כלוב משפטי, הכולא את תושבי ירושלים המזרחית, אינו מאפשר להם להיות ניידים כאחד האדם, וכובל אותם למרחב הצר בו נולדו. המוקד והאגודה מבקשים מבית המשפט לקבוע כי ככל שמדובר בתושבי ירושלים המזרחית, אשר פיסת ארץ זו היא ביתם, יש לקבוע כי רישיונות הישיבה שלהם בישראל אינם פוקעים גם בעקבות שהייה ממושכת בחו"ל או רכישת מעמד במדינה אחרת. 
