המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט רשם משרד הפנים את בתה של תושבת ירושלים במעמד קבע: שלושת אחיה ממתינים עדיין להכרעת משרד המשפטים
חזרה לעמוד הקודם
14.04.2011

בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט רשם משרד הפנים את בתה של תושבת ירושלים במעמד קבע: שלושת אחיה ממתינים עדיין להכרעת משרד המשפטים

רקע
ירושלמית, אם לחמישה, התאלמנה מבעלה וחזרה, עם ילדיה, להתגורר בירושלים לאחר שנים בהן חיה המשפחה בחברון. כל הילדים היו רשומים במרשם האוכלוסין בשטחים. הבכורה נולדה בירושלים. עם חזרתם לירושלים, פנתה האם להסדרת מעמד ילדיה בישראל.

תחילה התברר כי משרד הפנים הפקיע את תושבותה של האם. ביהמ"ש קבע כי הפקעת התושבות נעשתה שלא כדין ויש להשיב לאם את מעמדה החל מהיום בו הופקע. אחרי שהוסדר מעמדה, הן בביטוח הלאומי והן במשרד הפנים, הגישה האם בקשה לרישום ילדיה במרשם בישראל. משרד הפנים אישר את בקשתה לגבי שני הילדים הצעירים – ושניהם קיבלו מעמד ארעי מסוג א/5 – אך סירב לרשום את שלושת הילדים הגדולים במרשם האוכלוסין, שכן היו באותה עת בני למעלה מ-12 שנים.

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) (להלן: הוראת השעה) בנוסחו המקורי אסר על רישום ילדים "תושבי שטחים" שהינם מעל גיל 12 במרשם האוכלוסין בישראל. לאחר תיקון הוראת השעה בשנת 2005, נקבע כי הגיל המקסימאלי לרישום ילדים הוא 14. ילדים מעל גיל 14 רשאים לקבל היתרי שהייה בישראל ממשרדי התיאום והקישור (מת"ק).

עניינה של הבת הבכורה
במרץ 2006 הגיש המוקד עתירה מינהלית בעניינה של המשפחה, כדי להורות למשרד הפנים לתת מעמד בישראל לשלושת ילדיה הגדולים של העותרת. המוקד טען בעתירה כי אֵם המשפחה היא תושבת קבע בישראל והמשפחה כולה עברה להתגורר בירושלים בשנת 1999, אחרי מותו של האב. תכליתו של חוק הכניסה לישראל, ככל שהוא נוגע לילדים, טען המוקד, הוא שילדים יקבלו את מעמד הוריהם ולכן יש להעניק לילדים מעמד בישראל.

אשר לשני הבנים הגדולים קבע ביהמ"ש, כי על האם להגיש בקשה מחודשת עבורם, בהתאם לתיקון להוראת השעה, שכן הם מעל לגיל 14 ויכולים לקבל היתרי מת"ק לצורך הסדרת שהותם בירושלים. לבית המשפט נותר להחליט בעניינה של בתה הבכורה של העותרת, שנולדה בישראל.

באוגוסט 2008 קבע בית-המשפט כי יש לדון בבקשה בעניינה של הבת הבכורה לפי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל שכן, בניגוד לאחיה, היא נולדה בישראל. לפי תקנה 12, ילד שנולד בישראל לתושב קבע, יקבל מעמד של תושבות קבע, בתנאי שהוכיח קיום מרכז חיים בישראל יחד עם הורהו התושב. ביהמ"ש קבע שיש לטפל בבקשתה של הבת הבכורה, שהוגשה טרם מלאו לה 18 שנים, וכי על אף שהילדה התגוררה בשטחים מרבית חייה, אם תוכיח כי התגוררה בישראל ביום הגשת הבקשה ובסמוך לה – הרי שיש להעניק לה מעמד על פי תקנה 12. בכך יישם למעשה השופט סובל את פסק הדין בפרשת עוויסאת, שנפסק שבוע קודם למתן פסק הדין בעניינה של הבת הבכורה.

אך לא די היה בפסיקת בית המשפט על מנת להסדיר את מעמדה של הבת הבכורה. בדצמבר 2008, בהתאם להמלצת ביהמ"ש, הגיש המוקד בקשה מחודשת לקבלת מעמד קבע בישראל עבור הבת הבכורה ושני אחיה הקטנים. משרד הפנים סירב לבקשה בטענה שהבת עדיין מקיימת זיקה לשטחים, שכן היא נוהגת לבקר אצל הדודים שלה בחברון. בספטמבר הגיש המוקד השגה על סירוב זה לוועדת ההשגה לזרים, שם טען, בין השאר, כי העותרת איננה מבקרת אצל אותם דודים, מחשש שלא יותר לה לשוב לביתה בירושלים. לאחר המתנה של חצי שנה ללא מענה, הגיש המוקד עתירה באותו עניין לבית המשפט לעניינים מינהליים. רק באוקטובר 2010, לאחר הגשת העתירה כאמור, התקבלה החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים, המורה למשרד הפנים להעניק לבת הבכורה מעמד של תושבות קבע.

אחרית דבר
בינואר 2011 הצליחה הבת הבכורה לממש את החלטת משרד הפנים ונרשמה כתושבת קבע בישראל. אך בכך לא תם עניינה של המשפחה במשרד הפנים – הבת הצעירה ממתינה שמעמדה ישודרג לקבע. עניינה ממתין להכרעת בית המשפט העליון בפרשת סרור. בעניינם של שני הבנים ששהייתם בירושלים הוסדרה באמצעות היתרי מת"ק מתחדשים, תלויים ועומדים הליכים משפטיים. בשני המקרים טען המוקד כי מכיוון שאין לבנים זיקה לשטחים, ולמשרד הפנים אין סיבה לקבוע אחרת, בדומה לנושא הזיקה של אחותם הבכורה שהוכרע כבר, הרי יש לראות בהם אזרחים זרים ולהעניק להם מעמד ארעי למשך שנתיים ולאחר מכן לשדרג מעמדם למעמד קבע.

המוקד קורא למשרד הפנים לאחד את מעמדם של כל בני המשפחה. היום גרים תחת קורת גג אחת 6 בני משפחה, שכמעט לכל אחד מהם מעמד שונה.