תושבת קבע בישראל התגרשה מבן זוגה, תושב הגדה המערבית, והחל משנת 1999 מגדלת לבד את חמשת ילדיה בירושלים המזרחית. שלושת הילדים הגדולים נרשמו לאחר לידתם במרשם האוכלוסין בשטחים ואילו שני הקטנים, שנולדו בירושלים, לא נרשמו בשטחים וקיבלו מעמד של תושבי קבע בישראל.
באוגוסט 2000 פנתה האישה למשרד הפנים, בבקשה להסדיר את מעמדם בישראל של שלושת ילדיה הגדולים. משרד הפנים לא טרח להשיב לבקשה והתעלם מתזכורות שנשלחו בנושא במרוצת השנים. רק בשנת 2006 החליט משרד הפנים באשר לבקשה, תוך הסתמכות על הקביעה כי הילדים הינם "תושבי איזור", עליהם חל
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. לפי הוראת השעה, ילד שגילו מעל 14 לא יקבל מעמד בישראל אלא היתרי שהייה מהמינהל האזרחי בשטחים (היתרי מת"ק). משכך, קבע משרד הפנים, כי הצעיר מבין השלושה יירשם בישראל במעמד של תושב ארעי (אשרה מסוג א/5) ושני הגדולים יקבלו היתרי מת"ק זמניים, שאינם מהווים מעמד בישראל ואינם מקנים זכויות סוציאליות.
ביום 21.9.2006
הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה מינהלית, להורות למשרד הפנים להעניק לשלושת הילדים מעמד של תושבי קבע בישראל. הטיפול בעתירה הוקפא עד למתן
פסק דין בעניין עוויסאת, שעסק בהגדרת "תושב איזור" על פי הוראת השעה. לאחר שהשופטים פסקו בעניין עוויסאת, הציע משרד הפנים לתת מעמד קבע לילד הקטן ומעמד ארעי לשני הילדים הגדולים.
המוקד התנגד ועמד על עמדתו, שיש לתת לשלושת הילדים מעמד קבע בישראל, כיוון שביום 1.5.2002 – המועד שנקבע לשיטתו של משרד הפנים כיום הגשת הבקשה – טרם נחקקה הוראת השעה ומכאן שהיא אינה תקפה לגביהם. יתירה מזו, הילדים עומדים בתנאים המחמירים של הוראת השעה, שכן במועד הגשת הבקשה היו בני פחות מ-14 שנים. לחלופין טען המוקד כי הוראת השעה אינה חלה על הילדים כיוון שאינם "תושבי איזור", שכן הם בנים של תושבת ישראל, שמרכז חייהם בישראל ואין להם זיקה לגדה המערבית.
ביום 1.5.2011 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירה וקבע כי כל הילדים יקבלו מעמד קבע בישראל. בפסק הדין קובע השופט סובל, כי ניתן אומנם לראות את העותרים כ"תושבי איזור", אולם הדבר אינו רלוונטי. בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין סרור, קובע השופט כי על משרד הפנים לבחון את גילם של הילדים לצורך מתן מעמד על פי המועד שנקבע כיום הבקשה לקבלת המעמד, כלומר מאי 2002. במועד זה, מוסיף השופט, טרם נחקק חוק הוראת השעה ובכל מקרה הילדים היו מתחת לגיל 14 ולא הייתה מניעה להעניק להם מעמד של תושבות קבע בכפוף לכך שישלימו את ההליך המדורג. עוד נפסק כי המדינה תשלם לעותרים 5,000 ש"ח הוצאות משפט. 
