פלסטינים מהגדה המערבית המתגוררים בישראל כדין – מכוח היתרי שהייה צבאיים – במסגרת ההליך המדורג ל
איחוד משפחות (אחמ"ש) עם בני זוגם הישראלים, נאלצים לעבור הליך מסורבל ובלתי סביר, על מנת לעבוד באופן חוקי בישראל. בעקבות
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), תשס"ג-2003, עצר משרד הפנים את הליכי שדרוג מעמדם של תושבי השטחים שבקשתם לאיחוד משפחות אושרה על ידי שר הפנים, והם נותרו ללא מעמד בישראל, במצב של חוסר ביטחון אישי, משפחתי וסוציאלי. כאשר הם מבקשים לעבוד ולפרנס את משפחתם, הם נתקלים בקושי רב למצוא עבודה, היות שעל גב היתר השהייה שבידם מוטבע הכיתוב "היתר זה אינו מהווה אישור לעבודה בישראל".
על מנת להשיג היתר עבודה בישראל, על פלסטינים אלו – המתגוררים כאמור בישראל כדין – לעבור הליך מסורבל של הנפקת היתר כניסה לישראל (!) ועל מעסיקיהם להגיש בקשה להעסקתם. בקשה כזו כרוכה בפרוצדורה ממושכת מול משרד הפנים והמינהל האזרחי, ומוגבלת למכסות שנקבעו למעסיק במסגרת ענפים בודדים בלבד. הליך זה גובש מלכתחילה עבור עובדים פלסטינים המתגוררים בגדה, אשר חוזרים לביתם בתום יום העבודה בישראל.
המוקד להגנת הפרט פנה פעמים רבות בעניין זה למשרד הפנים ולמינהל האזרחי, אולם לא קיבל כל התייחסות לטיעונים העקרוניים שהעלה. משכך,
עתר המוקד ביום 13.9.2011 לבג"ץ, להורות לשר הפנים לקבוע כי פלסטיני שבקשתו לאיחוד משפחות אושרה, המתגורר בישראל מכוח היתרי שהייה, יוכל לעבוד ולהתפרנס בישראל ללא כל הליך נוסף וללא כל הגבלה.
המוקד טען בעתירה כי כפיית הליך מסורבל ובלתי הולם על פלסטינים המתגוררים בישראל כדין, היא שרירותית ובלתי סבירה באופן מהותי. ההליך גובש בראש ובראשונה למלא צורך ביטחוני, שאינו רלוונטי כאשר מדובר בפלסטינים החיים בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות, כיוון שהיתר השהייה שמונפק להם ניתן רק לאחר בדיקות ביטחוניות קפדניות ומקיפות, וממילא מאפשר להם להסתובב באופן חופשי ברחבי ישראל.
המוקד טען עוד כי משרד הפנים פוגע בעיקרון השוויון ועושה הבחנה אסורה בין פלסטינים לבין זרים שאינם פלסטינים, המצויים אף הם בהליך אחמ"ש, אשר מקבלים רשיון שהייה המהווה גם היתר עבודה ואינו מוגבל לענפים מסוימים.
האמצעי המינהלי בו נוקטת המדינה כלפי פלסטינים המתגוררים בישראל כדין משך שנים – אי מתן היתר לעבוד כחלק מהיתר האחמ"ש וכפיית הליך המיועד לפלסטינים המתגוררים בשטחים לצורך הסדרת היתר עבודה – הוא אמצעי הפוגע בזכותם לכבוד, לפרנסה, לשוויון ולחופש עיסוק. מדובר כאמור במצב מתמשך וקבוע לעת הזאת, נוכח הוראת השעה, עובדה המחריפה את עוצמת הפגיעה בזכויות. כפיית ההליך והפגיעה בזכויות אינם משרתים מטרה לגיטימית כלשהי ואינם עומדים במבחני המידתיות, ועל כן דינם להתבטל. 
