תושבותו של פלסטיני שנולד ומתגורר בירושלים המזרחית נשללה לפני שנים אחדות ללא התרעה מוקדמת. באפריל 2011 הגיש האיש – באמצעות המוקד להגנת הפרט – בקשה למשרד הפנים להשבת מעמדו בישראל ולרישום ילדיו במרשם האוכלוסין.
ביום 11.7.2011 התקבלה במוקד
תשובת משרד הפנים בעניינו. במסמך נרשם כי "לאחר בחינת התיק והשימוע שנערך ביום 11/7/11 נמצא כי אין לאשר השבת תושבותו". המוקד הופתע מאוד מתשובה זו כיוון שהאיש לא היה במשרד הפנים תקופה ארוכה ולא נערך לו כל שימוע. בשיחה טלפונית עם ראש ענף במשרד הפנים, התעקשה נציגת הרשות כי השימוע נערך, וכי קיים בידה פרוטוקול לאשש זאת.
הפארסה נמשכה כאשר משרד הפנים אכן שלח למוקד את
פרוטוקול ה"שימוע". מדובר על לא-פחות ממסמך מזויף, הנושא את התאריך 11.7.2011, ובו כביכול טענות המבקש, שאלות שנשאל ותשובות שהשיב, ואף טענות של עורך דין שהשימוע נערך כביכול בנוכחותו.
מיותר לציין ש
השימוע מעולם לא התקיים! האיש לא היה במשרד הפנים ועורך הדין שהה בשירות מילואים בצפון הארץ באותו יום. פרוטוקול השימוע – שלא נערך – זויף שחור על גבי לבן, ונחתם בתחתיתו על ידי אותה ראש ענף במשרד הפנים.
המוקד שלח מכתבי תלונה חריפים
למנהלת לשכת מינהל האוכלוסין בירושלים המזרחית ו
לראש רשות האוכלוסין, אולם חרף דחיפות הדברים וחומרתם, התגובה היחידה שהתקבלה – וגם זאת בעל פה – היא כי "ייתכן ומדובר בטעות".
חזקת תקינות המינהל הציבורי, הינה תפישה שהשתרשה בבתי המשפט. הבסיס לתפישה זו הוא, שהמינהל הציבורי כגוף שמטרתו לשרת את אזרחי המדינה, פועל בצורה יעילה והוגנת, תוך פגיעה מזערית ככל שניתן באלה הנזקקים לשירותיו.
לשכת מינהל האוכלוסין חורצת גורלות, לא פחות. זיוף מסמכים, העולה כדי עבירה פלילית, מעלה את החשש לפגמים מהותיים בהליך העבודה של הרשות, מה עוד שהסבר על התנהלות חמורה זאת מעולם לא ניתן. 
