חקלאי פלסטיני מתגורר בכפר הסמוך לטולכרם. בשנת 2003 השלימה ישראל את הקמת חומת ההפרדה באיזור זה. החומה נבנתה
בתוך שטח הגדה המערבית, והיא חוצצת בין ביתו של החקלאי לבין אדמותיו. ישראל מכנה חלק זה של הגדה המערבית, הנמצא מערבית לחומה, בשם "מרחב התפר". איזור זה, עליו הכריז הצבא כשטח צבאי סגור, פתוח לישראלים ולתיירים, אך פלסטינים – להם שייכות האדמות – נדרשים להיתר מהצבא על מנת להיכנס אליו.
החל משנת 2009 פנה החקלאי לצבא פעמים רבות, בניסיון לקבל היתר כניסה לאדמותיו. משלא נתקבלה כל תשובה,
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ ביום 6.7.2011, בדרישה להורות לצבא להנפיק לאיש "היתר כניסה למרחב התפר". המוקד טען בעתירה, כי הצבא פוגע בזכויות יסוד רבות של העותר באופן קשה ובלתי מידתי, ובדרך שאינה תואמת את הצהרות המדינה בפני בית המשפט ואת פסקי הדין בבג"ץ.
ב
תגובה לעתירה טענה המדינה, כי בקשות העותר נדחו בהתאם לנהלי הצבא, "עקב ריבוי מחזיקי היתר כניסה למרחב התפר לצורך עיבוד אדמת משפחתו של העותר". לא מיותר לחזור בנקודה זו על העובדה, כי איזור זה, אליו מגביל הצבא תנועת פלסטינים, הוא חלק בלתי נפרד מהגדה המערבית הכבושה.
ב
דיון בעתירה, שנערך ביום 27.7.2011, אמר השופט פוגלמן לבא-כוח המדינה, כי "כנראה שפסקי הדין צריכים להיות איתכם פחות ליברליים ואתם שוכחים שאלה תושבי האיזור וזה שטח שמטעמים פרקטיים קיבלנו אותו". נשיאת בית המשפט העליון ביניש הוסיפה, כי "להיכנס לאיזור לא צריך להיות קושי".
פסק הדין בעתירה ניתן עוד באותו יום. השופטים קבעו, כי החלטת המדינה לסרב לתת לעותר היתר כניסה לאדמותיו "אינה יכולה לעמוד". אולם באותו משפט ממש סותרים השופטים את דבריהם שלהם, ופוסקים כי העתירה נדחית, "כי אנו יוצאים מההנחה שבעקבות המלצתנו בדיון היום [...] ישקלו המשיבים עמדתם מחדש ויאפשרו כניסתו של העותר לשטח החקלאי שבחזקת משפחתו".
ביום 3.1.2012, לאחר עיכובים נוספים מצד הצבא, קיבל החקלאי היתר זמני לשישה חודשים, להיכנס ולעבד את אדמותיו.
