הזכות לקבל הודעה בדבר מעצרו של אדם ומקום החזקתו היא זכות יסוד, הן של העצור והן של בני משפחתו. זאת ועוד – רישום מקום החזקתו של העצור הוא תנאי הכרחי למימושן של זכויותיו האחרות, כגון הזכות לייצוג משפטי או להתערבות בעניין תנאי מעצרו. למרות שחובות הרישום וההודעה על דבר המעצר
עוגנה בחקיקה, ישראל מפירה לא פעם חובות אלה כשהדבר נוגע לעצורים פלסטינים.
בליל ה-8.4.2012 נכנסו חיילים לביתו של תושב חברון ועצרו אותו. לאחר שהצבא לא טרח, משך למעלה מיממה, למסור למשפחה המודאגת מידע אודות מקום החזקתו, פנו הם למוקד להגנת הפרט בבקשה לסייע באיתורו.
המוקד פנה לשירות בתי הסוהר (שב"ס), למשטרה ולצבא, בניסיון לאתר את העצור. המידע שנתקבל מהרשויות היה מדאיג: העצור נלקח מביתו למתקן המעצר הזמני "עציון", ומשם הועבר לחקירה. אף אחד מהגופים האמונים על מעצר וכליאה לא ידע למסור היכן מקום החקירה.
ביום 10.4.2012, לאחר שהאיש לא היה רשום באף מקום מעצר מזה למעלה מ-50 שעות, פנה המוקד לבג"ץ ב
עתירת הביאס קורפוס, להורות לרשויות להודיע מיד על מקום החזקתו, כפי שהן מחויבות לפי החוק והפסיקה.
שעות ספורות לאחר הגשת העתירה, הודיעה פרקליטות המדינה למוקד כי העצור מוחזק בבית המעצר במגרש הרוסים שבירושלים. ביום 11.4.2012,
בתגובה שהגישה לבית המשפט, מסרה המדינה כי הסיבה לכך שהעצור לא אותר נעוצה ב"עבודות תשתית במערכת הממוחשבת במערכות שב"ס", וביקשה למחוק את העתירה. בעוד המדינה מגישה תגובה זו, העצור עדיין לא נרשם במערכת הממוחשבת של השב"ס.
המוקד עמד על כך שאין למחוק את העתירה עד שהעצור יירשם כדין במערכת הרישום של השב"ס והוסיף וטען, כי הודעת המדינה מעלה רשימה של סוגיות, הדורשות דין וחשבון: האם "עבודות התשתית" הן הסיבה בעטיה לא נרשם העצור מלכתחילה, או שהייתה זו תקלה אחרת? האם התקלה נמשכה מספר ימים? האם מתכוון השב"ס לרשום את העצור עם תום התקלה? וכיצד מתכוונת המדינה למנוע הישנותו של מצב כזה?
ביום 15.4.2012, שבוע לאחר מעצרו וחמישה ימים לאחר הגשת העתירה, רשם השב"ס את האיש במערכת הכליאה הממוחשבת. לאור כך הגיש המוקד
בקשה למחיקת העתירה וכן בקשה לפסיקה בעניין ההוצאות בעתירה.
או אז
שינתה המדינה את גרסתה וטענה – לראשונה, וחודש שלם לאחר המעצר – כי העצור נרשם במערכת הממוחשבת עוד ביום המעצר. הסיבה לכך שלא אותר, נטען הפעם, נבעה בראש ובראשונה מטעות בהזנת מספר תעודתו במערכת.
בית המשפט קבע כי אין זה ראוי לגלגל את תקלות השב"ס לפתחם של העותרים, ופסק כי על המדינה לשאת בעלות הוצאות המשפט.
