ביום 6.11.2012 הגיש המוקד להגנת הפרט, בשיתוף עם עמותת רופאים לזכויות אדם והמרכז לפלורליזם יהודי,
עתירה לבג"ץ, להורות למוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לצרף מתורגמן מקצועי לוועדות העוסקות בבחינת תביעות לקצבאות נכות של תושבי ירושלים המזרחית.
עניינה של העתירה הוא מחסום השפה שמעמיד המל"ל בפני האוכלוסייה בירושלים המזרחית, המבקשת לממש את זכותה לביטחון סוציאלי. מדובר באוכלוסייה אשר ברובה אינה דוברת עברית, ולמרות זאת, נבחנת זכאותם של אנשים אלה לקצבאות נכות במסגרת ועדות שדיוניהן נערכים בשפה העברית בלבד. קצבת הנכות היא גמלה, שתכליתה להבטיח קיום מינימאלי בכבוד לאנשים שבשל נכותם הם חסרי כושר השתכרות ואינם יכולים לפרנס את עצמם ואת משפחתם. ביטוח נכות וקצבת הנכות מוכרים כחלק מהזכות לביטוח סוציאלי, ומהזכות לקיום אנושי בכבוד, הנגזרת מכבוד האדם המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
השפה הערבית נקבעה כשפה רשמית במדינת ישראל כבר בחוק מנדטורי, שעדיין תקף בישראל. מעמד השפה הערבית הודגש, חוזק והורחב מאז, בשורה ארוכה של פסקי דין, שקבעו כי מעמד זה מטיל חובות על רשויות השלטון. באחד מפסקי דין אלה קבע השופט ברק, כי "רבות הן השפות שמדברים הישראלים, אך רק ערבית – בצד העברית – היא שפה רשמית בישראל. לערבית ניתן אפוא מעמד מיוחד בישראל" (בג"ץ 4112/99
עדאלה ואח' נגד עיריית תל אביב ואח').
האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית היא הריכוז העירוני הגדול ביותר של דוברי ערבית בישראל. מדובר באוכלוסייה ענייה מאוד הנסמכת על שירותי הרווחה. לפי דוח של המל"ל לשנת 2010 בדבר ממדי העוני והפערים החברתיים, שיעור הנפשות העניות הערביות במחוז ירושלים הוא הגבוה בארץ ועומד על 78.4%. בתי הספר בירושלים המזרחית אינם כפופים למערכת החינוך בישראל ובכולם לומדים התלמידים על פי תכנית הלימודים הפלסטינית. העברית נלמדת כשפה שלישית או רביעית (אחרי ערבית, אנגלית וצרפתית). כתוצאה מכך, רובם המכריע של האנשים בירושלים המזרחית אינם דוברי עברית.
מכשול השפה הופך למשמעותי ביותר עת פונים תושבי ירושלים המזרחית לוועדות המל"ל, הבוחנות זכאות לקבלת קצבת נכות. החלטת הוועדה בעניין קצבת נכות תלויה במידה רבה ביכולתו של אדם להסביר את מצבו הרפואי וכיצד מצב זה מונע ממנו להשתכר למחייתו. כאשר אותו אדם אינו דובר את שפת חברי הוועדה, סיכוייו לממש את זכותו ולקבל את הקצבה קטֵנים באופן משמעותי. גם כאשר מתלווה לתובע אדם, חבר או שכן, שכביכול מבין ומדבר עברית, המצב לא משתנה בהרבה – רמת העברית של אותם מלווים אינה גבוהה והם אינם בקיאים בכל המונחים הרפואיים והמקצועיים.
המוקד טוען בעתירה, כי חסם השפה מצמצם את נגישותה של קבוצה גדולה ונזקקת לרשת הביטחון הסוציאלי, שנועדה להבטיח מינימום של קיום אנושי בכבוד. המל"ל, הכפוף לעיקרון הכבוד והשוויון, חייב להבטיח כי ההליך לבחינת בקשה לקצבת נכות והתנהלותן של הוועדות לא יפלה את המבקש על כל רקע שהוא, בוודאי שלא על רקע שפה.
לעתירה צירף המוקד
חוות דעת מומחה של הד"ר מיכל שוסטר מאוניברסיטת בר-אילן, המתייחסת לפערי שפה והשפעתם על האבחנה והטיפול במיעוטים לשוניים; לסכנות שבשימוש במתורגמן לא מקצועי; ולחשיבותה של מתורגמנות מקצועית במפגש רפואי.
המוקד מבקש להורות למל"ל לקבוע בנוהל את החובה לצרף מתורגמן מקצועי, בעל הכשרה לתרגום רפואי, לישיבותיהן של הוועדות הרפואיות וועדות אי-כושר, הדנות בתביעותיהם של תושבי ירושלים המזרחית לקצבאות נכות.
