לפי
תקנות משרד הפנים, ילד שנולד בישראל להורים שאחד מהם תושב המדינה והאחר זר, זכאי למעמד בישראל. משרד הפנים אינו רושם ילדים אלו באופן אוטומטי במרשם האוכלוסין – כפי שנרשמים ילדים ששני הוריהם תושבים או אזרחים – אלא דורש מההורה הישראלי להוכיח כי "מרכז חייו" היה בישראל בשנתיים שקדמו ללידת הילד. לאור התנהלותו האיטית – במכוון – של משרד הפנים בכל הקשור להסדרת מעמדם של בני זוג זרים והקשיים שהוא מערים על פלסטינים המבקשים לרשום את ילדיהם במרשם הישראלי, הופך הליך רישום הילדים הללו לפרוצדורה מפרכת וממושכת, ולא פעם נשארים הילדים משך שנים כשאינם רשומים וללא מספר זהות.
לקשיים שמערים משרד הפנים על רישום הילדים יש השלכות קשות במיוחד על זכאותם לביטוח בריאות, המוסדרת על ידי המוסד לביטוח לאומי (מל"ל). לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994,
כל תושב ישראלי זכאי לשירותי בריאות. הבעיה נוצרת מאחר ששירותי הבריאות ניתנים על בסיס מספר זהות וכאמור, ילדים פלסטינים שרק אחד מהוריהם תושב, אינם נרשמים במרשם האוכלוסין אלא לאחר פרוצדורה שאורכת שנים. לאור ריבוי המקרים בהם פעוטות נותרו ללא ביטוח בריאות, ובעקבות
עתירה לבג"ץ שהגיש המוקד להגנת הפרט, גובש בשנת 2001 הסדר – שקיבל
תוקף של פסק דין – לפיו המל"ל ירשום את ילדו של תושב ישראל, הרשום בקובץ ביטוח בריאות, תחת מספר זמני בתוך שבוע ימים מיום לידתו ומספר זהות זמני זה ישמש לצורך מימוש הזכות לביטוח בריאות. המספרים הזמניים הניתנים על ידי המל"ל יוחלפו במספרי זהות קבועים עם הסדרת רישום הילדים במשרד הפנים.
אלא שבמהלך שנות ה-2000 כרסם המל"ל שוב ושוב בהסדר שגובש בבג"ץ: תחילה הפסיק המל"ל לתת מספרים זמניים לתינוקות מעל גיל שנה – גם אם הוגשה בעניינם בקשה לרישום במרשם האוכלוסין. לאחר מכן הנהיג המל"ל מדיניות של שלילת המספרים הזמניים מילדים שהגיעו לגיל שנה. כתוצאה מכך נותרו ילדים רבים מעל גיל שנה, שהינם ילידי ישראל, והחיים בישראל עם הורה שהוא תושב ישראלי ובעל ביטוח בריאות – ללא ביטוח בריאות בסיסי!
נוכח ריבוי התביעות נגד המל"ל – רבות מהן הוגשו לבית המשפט מטעם המוקד – בעניינם של ילדים שאינם מקבלים שירותי בריאות מאחר שאינם רשומים במרשם האוכלוסין, החליט בית הדין לעבודה לקיים דיון עקרוני בשאלת הזכות לביטוח בריאות לילדים שטרם נרשמו במרשם, ושאחד מהוריהם תושב המדינה.
במסגרת הדיון טען המוקד, כי הילדים זכאים לביטוח בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שאינו מתנה את הזכות לשירותי בריאות ברישום במרשם האוכלוסין. יתר על כן, טען המוקד, התנהלות המל"ל פוגעת הן בזכות לשירותים רפואיים, שהינה זכות יסוד בהיותה חלק מהזכות לשלימות הגוף ולחיים, והן בזכותם של ילדים של תושבי ישראל לשוויון. נוכח הפגיעה הקשה בזכויות הילדים ונוכח התוצאות הקשות והבלתי הפיכות של שלילת ביטוח הבריאות, מדיניות המל"ל אינה סבירה ואינה מידתית. המוקד הוסיף, כי הפרת הזכויות בולטת במיוחד לאור העובדה שאי-רישום הילד במרשם האוכלוסין אינו תלוי בו או בהוריו, אלא נובע מהתנהלות משרד הפנים. כך נוצר מצב אבסורדי, לפיו ילד שחי בישראל עם הורהו, המוכר על ידי המל"ל כזכאי לשירותי בריאות מכוח מעמדו כתושב – אינו זכאי לשירותי בריאות.
במסגרת
סיכומים שהגיש לבית הדין לעבודה, טען המל"ל כי ילדים מעל גיל שנה, שאינם רשומים במרשם האוכלוסין, אינם "תושבי ישראל" ועל כן אינם זכאים לביטוח בריאות. למרות זאת הודיע המל"ל, כי "לאחר שהובהר כי בקשות לרישום הילדים נדחות על ידי משרד הפנים לאלתר, במקרים בהם טרם מלאו שנתיים ממועד חזרת ההורה התושב לישראל", ולאור
המלצת היועץ המשפטי לממשלה ליצור "קוהרנטיות מינהלית", יוארך תוקפם של המספרים הזמניים עד מלאת לילד שנתיים. אם יוכח כי בקשה לרישום הילד אכן הוגשה למשרד הפנים וכי משך הטיפול בבקשה התארך "בשל עניינים שאינם קשורים בהורה התושב" – יוארך תוקף המספרים עד גיל שנתיים וחצי. לאור שינוי הנוהל ביקש המל"ל לדחות את התביעות. עתה ממתינים הצדדים לפסק דין.
המוקד להגנת הפרט מברך על החלטת המל"ל ליצור "קוהרנטיות מינהלית" ולהאריך את תוקפם של המספרים הזמניים עד גיל שנתיים אולם מדגיש כי לא די בכך: ילדים מעל גיל שנתיים, שרישומם במשרד הפנים מתעכב, נותרים ללא ביטוח בריאות. רק הסדר לפיו כל ילד שאחד מהוריו תושב, הרשום באחת מקופות החולים, יהא זכאי לביטוח בריאות מיום לידתו ועד להסדרת מעמדו במשרד הפנים, ללא הגבלת זמן, יהיה הסדר ראוי, התואם את חוק ביטוח בריאות ממלכתי ומכבד זכויות אדם.
