בחודש אפריל 2011, בהגיעו לגיל 16, ניגש נער עם אמו למשרד הפנים הפלסטיני בקלקיליה על מנת לקבל תעודת זהות ראשונה. להפתעתם, כתובתו של הנער במרשם היתה ברצועת עזה, על אף שהוא מתגורר עם הוריו בגדה מאז היה פעוט בן שלוש. הנער הגיש הודעה על שינוי המען הרשום למשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית, וזה העביר בקשה לישראל, לעדכון השינוי בהעתק מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבידיה, אולם הבקשה נותרה ללא מענה במשך חודשים ארוכים.
כאן המקום לציין, כי מאז שנת 2000 מסרבת ישראל, באופן גורף, לעדכן בהעתק מרשם האוכלוסין שבידיה את כתובותיהם של תושבי השטחים הכבושים – מרצועת עזה לגדה המערבית – בהתאם להודעות העדכון ששולחת לה הרשות הפלסטינית. זאת, בניגוד גמור להסכם הביניים בין ישראל לאש"ף ("הסכם אוסלו"), לפיו הסמכות הבלעדית בעניין עדכון הכתובות היא של הצד הפלסטיני, ואילו ישראל, מצידה, מחויבת לוודא כי העתק המרשם המצוי בידיה מהימן ותואם את המרשם הפלסטיני המקורי. יתרה מזאת, בשנים האחרונות החלה ישראל להתייחס אל פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית ושמענם הרשום נותר ברצועת עזה, כאל "שוהים בלתי חוקיים" בגדה, הנתונים לסכנת גירוש מיידית לרצועה. במאי 2010 הגיש המוקד, עם ארגוני זכויות אדם נוספים,
עתירה עקרונית בעניין (בג"ץ 4019/10 –
המוקד להגנת הפרט ואח' נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית). בשנת 2011, בהמשך לעתירה ובמסגרת
מחווה מדינית לקוורטט, התחייבה ישראל לאשר את שינוי הכתובת הרשומה של 5,000 מתושבי הגדה אשר רשומים כתושבי רצועת עזה, בתנאי שאלו עברו להתגורר בגדה לפני 31.7.2007.
ביום 23.1.2013
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה לתקן את כתובתו של הנער, כך שתתאם למציאות. המוקד הדגיש, כי כל עוד מופיעה כתובתו של העותר במרשם ברצועת עזה, חופש התנועה שלו מוגבל: כל מעבר שלו במחסומים הפרושים ברחבי הגדה המערבית צפוי להיות כרוך בעיכוב ובתחקור אודות מקום מגוריו ושהייתו, הבלתי חוקית לכאורה, בגדה, וגרוע מזה – הוא חשוף לסכנה של הרחקה לצמיתות לרצועה – מקום בו אין לו איש או דבר. בשל כך, ציין המוקד, נמנע העותר מלצאת מתחומי עיירתו וכל שאיפותיו ותכניותיו לעתיד הוקפאו. עוד טען המוקד בעתירה, כי העותר עבר לגדה המערבית עוד בשנת 1998, ועל כן הוא עומד בתנאי המחווה המדינית.
בעקבות הגשת העתירה הוציא בית המשפט צו ביניים, האוסר על המשיבים לגרש את העותר לרצועת עזה – בהסתמך על מענו הרשום – עד להכרעה בעתירה. בזכות הצו, זכה העותר – שנאלץ עד אותה עת לוותר על ימי עיון וטיולים שנערכו במסגרת בית הספר התיכון בו הוא לומד – לצאת לסיור אוניברסיטאות בגדה לקראת הרשמה ללימודים גבוהים.
צו ביניים דומה הוצא ב
עתירה נוספת, בעניינה של צעירה פלסטינית שעברה גם היא להתגורר בגדה המערבית כפעוטה, אולם בשל המדיניות הישראלית נותרה כתובתה רשומה במרשם האוכלוסין בעזה.
