חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 קובע כי
כל תושב ישראלי זכאי לשירותי בריאות. בפועל, ילדים רבים בירושלים המזרחית, שרק אחד מהוריהם תושב, אינם נהנים מהזכות לשירותי בריאות, שכן שירותי בריאות ניתנים על בסיס רישום במרשם האוכלוסין הישראלי, וילדים שרק אחד מהוריהם תושב, אינם נרשמים במרשם באופן אוטומטי ואינם מקבלים מספר זהות עם היוולדם. למעשה, רישומם של ילדים אלו במרשם האוכלוסין הישראלי אינו מתאפשר אלא לאחר פרוצדורה מפרכת וממושכת, במסגרתה נדרשים ההורים להוכיח כי "מרכז חייהם" היה בישראל בשנתיים שקדמו ללידת הילד. זאת בניגוד לילד ששני הוריו תושבים או אזרחים, שנרשם במרשם ומקבל מספר זהות מיד עם לידתו.
בעקבות
עתירה לבג"ץ שהגישו המוקד להגנת הפרט וארגונים נוספים (בג"ץ 2100/99 –
רופאים לזכויות אדם ואח' נ' שר הבריאות ואחרים), גובש בשנת 2001 הסדר – שקיבל תוקף של
פסק דין – לפיו המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) ירשום במאגרי המידע שלו ילד, שרק אחד מהוריו תושב ישראל, תחת מספר זמני בתוך שבוע ימים מיום לידתו (ובמקרים של צורך בטיפול רפואי דחוף – באופן מיידי), ומספר זמני זה ישמש לצורך מימוש הזכות לביטוח בריאות. המספרים הזמניים הניתנים על ידי המל"ל יוחלפו במספרי זהות קבועים עם הסדרת רישום הילדים במשרד הפנים. על אף שההסדר שגובש במסגרת העתירה התייחס ל"ילדים" ללא הגבלת גיל, בשנת 2009
פרסם המל"ל נוהל חדש, הקובע כי המספר הזמני יבוטל באשר לילדים מעל גיל שנה וחצי והם לא יהיו זכאים עוד לביטוח בריאות. מאז פרסום נוהל זה, מסרב המל"ל להנפיק מספרים זמניים לילדים מעל גיל שנה, גם באותם מקרים בהם הוגשה בקשה לרישומם במשרד הפנים.
ביום 12.7.2011 קיים בית הדין האיזורי לעבודה דיון מאוחד ב-21 תביעות נגד המל"ל שהוגשו לפתחו – רובן מטעם המוקד – בעניינם של ילדים שאינם מקבלים שירותי בריאות מאחר שאינם רשומים במרשם האוכלוסין. הדיון אוּחד לשם הכרעה בסוגיה העקרונית, המשותפת לכל התביעות הללו – שאלת הזכות לביטוח בריאות לילדים שטרם נרשמו במרשם האוכלוסין, ושאחד מהוריהם תושב המדינה.
במסגרת הדיון טען המוקד, כי הילדים זכאים לביטוח בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שאינו מתנה את הזכות לשירותי בריאות ברישום במרשם האוכלוסין. יתרה מזאת,
טען המוקד, כי מדיניות המל"ל אינה סבירה ואינה מידתית, וכי התנהלותו פוגעת בזכות לשירותים רפואיים, שהיא זכות יסוד בהיותה חלק מהזכות לשלמות הגוף ולחיים, וכן בזכותם של ילדיהם של תושבי ישראל לשוויון. המוקד הוסיף, כי הפרת הזכויות בולטת במיוחד לאור העובדה שברוב המקרים, אי-רישום הילד במרשם האוכלוסין אינו תלוי בו או בהוריו, אלא נובע מאופן התנהלותו וממדיניותו של משרד הפנים.
המל"ל מצידו טען, במסגרת
סיכומים שהגיש לבית הדין האיזורי לעבודה, כי ילדים מעל גיל שנה, שאינם רשומים במרשם האוכלוסין, אינם "תושבי ישראל" ועל כן אינם זכאים לביטוח בריאות. אף על פי כן
הודיע המל"ל, כי יוארך תוקפם של המספרים הזמניים עד מלאת לילד שנתיים. אם יוכח כי בקשה לרישום הילד אכן הוגשה למשרד הפנים וכי משך הטיפול בבקשה התארך "בשל עניינים שאינם קשורים בהורה התושב" – יוארך תוקף המספרים עד גיל שנתיים וחצי.
ביום 2.6.2013 ניתנה
החלטה בעניין העקרוני. בית הדין האיזורי לעבודה דחה את טענת המוקד, כי למל"ל סמכות בלעדית לקבוע את מעמדם של הילדים כ"תושבים" לצרכי ביטוח בריאות, וקבע כי "ילדים שאחד מהוריהם הינו בעל רישיון לישיבת קבע בישראל אינם זכאים לביטוח בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל עוד לא הוסדר מעמדם במשרד הפנים". עם זאת, ציינה השופטת, כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מן ההסדר שנקבע בבג"ץ 2100/99. באשר לטענות המוקד לגבי ההליך הממושך של הסדרת רישום ילדים שרק אחד מהוריהם תושב, קבע בית הדין האיזורי לעבודה כי מדובר בתקיפה ישירה של החלטותיו ומדיניותו של משרד הפנים, שדינה להתברר במסגרת עתירות מינהליות פרטניות שיוגשו לבית המשפט המחוזי; לו נתונה הסמכות לדון בעניינים מעין אלה.
המוקד להגנת הפרט ממשיך לדבוק בעמדתו כי ההסדר הראוי הוא שכל ילד, שלפחות אחד מהוריו תושב המדינה, יהא זכאי לביטוח בריאות מיום לידתו ועד להסדרת מעמדו במשרד הפנים, ללא הגבלת זמן. הסדר זה יהלום את התחייבות המדינה בבג"ץ ואת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ויכבד זכויות אדם וזכויות יסוד. לאור זאת, מתכוון המוקד לערער על ההחלטה בפני בית הדין הארצי לעבודה.
