רק לאחר עתירת המוקד להגנת הפרט: שב"ס מכיר באחריותו להחזיק ולספק תיעוד רפואי מלא של האסירים המוחזקים ברשותו

במהלך החודשים יוני ויולי 2009 שלח המוקד תלונות לגורמים שונים, בעניין יחס בלתי הולם ומשפיל לו זכו פלסטינים עת שהוחזקו במשמורת השב"ס. המתלוננים נעצרו על ידי כוחות הביטחון בסוף שנת 2008 וראשית שנת 2009, והועברו כולם למתקן המעצר והחקירה בפתח-תקווה, המצוי באחריות השב"ס.

בין השאר פנה המוקד לקצין הרפואה הראשי של השב"ס, כדי לקבל את תיקיהם הרפואיים של המתלוננים. בתום משא ומתן – במהלכו נדרש המוקד לפרט, בין השאר, את הסיבה שבגינה ביקש לקבל לידיו את התיקים – החליט קצין הרפואה הראשי להיעתר לבקשות. בחלוף תשעה חודשים תמימים מאז נשלחו 17 הבקשות, נמסר תיעוד רפואי מלא רק בתיק אחד, כנדרש על פי חוק; ביתר התיקים כלל לא נמצא מידע רפואי מהתקופה הרלוונטית, או מהתקופה בה הוחזקו המתלוננים בידי הצבא – סמוך למעצרם (וזאת למרות שלפי מידע שהתקבל מהצבא, החומר הרפואי מתקופה זו הועבר לידי שב"ס); ולמעט תיק אחד, המידע הרפואי שהועבר ממתקן המעצר בפתח-תקווה לוקה בחסר.

לאור כך עתר המוקד לבג"ץ ביום 16.6.2010, בדרישה לקבל לידיו את התיקים הרפואיים במלואם. בעתירה טוען המוקד, כי העברת מידע רפואי חסר וחלקי – שאינו מעיד על מלוא הטיפול הרפואי שניתן לאורך התקופה לגביה התבקש המידע – מנוגדת לחוק ולרוחו. כמו כן, היעדר מידע רפואי הנוגע לתקופה בה הוחזקו המתלוננים במתקן החקירה, אשר בו, על פי תצהיריהם, קיבלו יחס משפיל – מעורר תהיות.

בתגובתה מיום 17.4.2011, טענה המדינה כי שב"ס העביר למבקשים את כל התיקים הרפואיים. באופן עקרוני, טענה המדינה כי אין זה מחובת השב"ס להשלים מסמכים רפואיים חסרים, אם אלו לא התקבלו בעת העברת האסיר מרשות אחרת לשב"ס.

לאחר דיון שבו הדגיש בית המשפט את אחריות השב"ס להימצאות כלל החומר הרפואי של כל מי שכלוא אצלו, הסכים המוקד למחוק את העתירה. שב"ס, מצידו, הצהיר שככלל, אסיר מגיע לשב"ס עם תיקו הרפואי ממקומות המעצר הקודמים. במקרים שבהם לא כך קורה, טען השב"ס כי הוא מבקש הסברים מהרשות הרלוונטית. המוקד שמר לעצמו את הזכות לפנות שוב לבית המשפט אם יתברר כי שב"ס לא עומד בנהלים הללו.