כשהיה בן 17, עבר פלסטיני תושב עזה לגדה המערבית, כדי למצוא עבודה. בשנת 1998, כשהיה בן עשרים, עלה בידו לשנות את מענו במרשם האוכלוסין, מעזה לגדה. אחיו והוריו, שעברו לגדה אחריו, שינו אף הם את מענם והמשפחה כולה השתקעה בגדה. בשנת 2003 נעצר האיש וגורש לרצועת עזה, על אף היותו תושב הגדה. בקשות חוזרות ונשנות שלו לחזור לגדה נדחו על ידי ישראל. בחלוף השנים התחתן האיש עם אישה עזתית והקים משפחה ברצועת עזה.
בשנת 2009 פנה המוקד להגנת הפרט לצבא בעניינו של האיש. בתגובה, הזמין אותו הצבא ל"שיחה ביטחונית" לקראת אישור מעברו, אולם פסל על הסף את מעברם לגדה של אשתו ושני ילדיו, שנולדו ברצועת עזה.
ביום 8.3.2010 הגיש המוקד
עתירה לבג"ץ, להורות לצבא להתיר את מעברם של כל בני המשפחה מעזה לגדה. המוקד הדגיש כי מלכתחילה עמדה ההחלטה לגרש את האיש לרצועת עזה בסתירה לנהלי הצבא עצמו, שכן הוא רשום כדין כתושב הגדה, וכן כי לא סביר להמשיך לפגוע באותו אדם גם לאחר שהמדינה הכירה בטעותה ובחנה בחיוב את חזרתו לגדה. המוקד טען עוד, כי בהחלטה שלא לאשר את המעבר לגדה לכל בני משפחתו, פוגעת ישראל בזכותו של האיש לחיי משפחה, ולמעשה מסכלת את אפשרות חזרתו לגדה.
בתחילת הדיון בעתירה עמדה המדינה על סירובה לאשר את מעבר המשפחה לגדה. לטענת המדינה, אין מקום להתערבות בית המשפט בכל הנוגע לבני משפחתו של האיש, שכן הם למעשה מבקשים היתר להשתקע בגדה, למרות שאינם עומדים בקריטריונים של נוהל ההשתקעות, לפיו פועל הצבא. המדינה הודיעה כי אינה מתנגדת לחזרתו של האיש עצמו לגדה, אם כי לא יוכל לעבור דרך ישראל וייאלץ להיכנס לגדה דרך ירדן.
ביום 19.4.2012 ביקשה המדינה מבית המשפט שלא להכריע בסוגיה עד להכרעת בג"ץ בעתירה עקרונית המונחת לפתחו, שאף היא הוגשה על ידי המוקד להגנת הפרט, העוסקת ב"נוהל ההשתקעות" בגדה המערבית. לאחר שבג"ץ דחה את העתירה העקרונית, ביקש המוקד מבית המשפט להורות למדינה לשקול שנית את בקשת האיש ומשפחתו. המוקד הדגיש, כי למרות שבג"ץ דחה את העתירה העקרונית, הוא קבע כי הקריטריונים שנקבעו ב"נוהל ההשתקעות" נוקשים מדי ושאין לסרב באופן גורף לבקשות השתקעות על רקע נישואין.
המדינה ביקשה מבית המשפט להמתין עד שיפורסם נוסח משופר של "נוהל ההשתקעות", ומשיצא
הנוסח החדש, הודיעה שהאיש ומשפחתו רשאים להגיש בקשה נוספת למעבר לגדה.
ביום 10.10.2013 הגיש המוקד בקשה נוספת לצבא בעניינו של האיש ומשפחתו. חמישה חודשים לאחר מכן,
הודיעה המדינה לבית המשפט כי הצבא החליט לאשר את מעבר בני המשפחה לגדה. אשתו של האיש וילדיהם יקבלו אישור שהייה זמני בגדה המערבית, בהתאם להליך "ההשתקעות" ההדרגתי שקבוע בנוהל. לרשימת הקשיים שהערימה על המשפחה, הוסיפה המדינה דרישה נוספת: אם תרצה המשפחה לעבור לגדה דרך שטח ישראל, יהיה עליה לדאוג לליווי חמוש של חברת אבטחה.
