חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) מונע מתושבי השטחים הכבושים, הנשואים לאזרחי ישראל ותושביה, לקבל מעמד של קבע בישראל. על פי החוק, גם מתן ההיתרים הזמניים לשהייה בישראל, להם זכאים פלסטינים המצויים כבר בהליכים לאיחוד משפחות, כפוף לשיקולים ביטחוניים. בין היתר נקבע, כי גם במקרים שבהם אין מידע ביטחוני שלילי הנוגע ישירות לבן הזוג הזר (מהשטחים), ניתן לסרב לבקשה למתן היתר שהייה זמני בישראל על סמך מידע ביטחוני עקיף, הנוגע לבן משפחתו של בן הזוג הזר. בג"ץ הנחה את משרד הפנים להיזהר בבואו לשקול מידע ביטחוני עקיף מסוג זה, ולהקפיד לסרב לבקשות למתן היתרי שהייה רק באותם מקרים בהם קיימת סבירות הקרובה לוודאי, שנוכחות בן הזוג הזר בישראל וקשריו עם בני משפחתו שאודותיהם קיים מידע ביטחוני, אכן יסכנו את ביטחון המדינה. בפועל, נראה כי משרד הפנים משתמש לא פעם במידע ביטחוני הקיים כנגד בני משפחה של בני זוג זרים כעילה לדחייה אוטומטית של בקשות לאיחוד משפחות.
תושב ירושלים המזרחית נישא בשנת 1996 לפלסטינית מהגדה והגיש עבורה בקשה לאיחוד משפחות. עם אישור הבקשה, בשנת 2001, החלה האישה לקבל היתרי שהייה זמניים בישראל. בשנת 2008 סירב משרד הפנים לראשונה לחדש את היתר השהייה של האישה, בשל מניעה ביטחונית עקיפה – מידע ביטחוני שלילי המיוחס לאחותה של האישה ולגיסהּ.
בשנת 2011 הגיש הבעל בקשה נוספת לאיחוד משפחות עם אשתו. גם הפעם סורבה הבקשה, ושוב – על בסיס אותו מידע ביטחוני עקיף. ביום 5.11.2012
הגיש המוקד השגה כנגד החלטת משרד הפנים. המוקד טען, כי החלטת משרד הפנים אינה סבירה ואינה מידתית בפגיעתה בזכות לחיי משפחה של בני הזוג וכי משרד הפנים התעלם בהחלטתו מ
פסיקת בג"ץ בעניין דקה, המדגישה כי יש לייחס למידע ביטחוני עקיף משקל מוגבל ולבדוק, בכל מקרה לגופו, האם המידע אכן מצביע על סכנה קרובה לוודאות לביטחון המדינה. לגופו של מקרה טען המוקד, כי האישה מעולם לא נעצרה ולא נחקרה וכי קשריה עם אחותה וגיסהּ רופפים.
ביום 19.11.2013 החליטה ועדת ההשגה לזרים לדחות את השגת המוקד. יו"ר הוועדה קבע כי החלטת משרד הפנים היתה "סבירה ומידתית".
ביום 1.1.2014
עתר המוקד לבית המשפט, בדרישה להורות למשרד הפנים לשנות את החלטתו ולאשר את הבקשה לאיחוד משפחות. המוקד שב ומתח ביקורת על היעדר מידתיות וסבירות בהחלטת משרד הפנים והדגיש את הפגיעה בזכות לחיי משפחה ובעקרון טובת הילד. כמו כן חזר המוקד על טענתו בדבר התעלמות משרד הפנים מהחובות שהטילה עליו פסיקת בג"ץ, באשר למשקל שיש לייחס למידע ביטחוני עקיף, וכן על טענותיו לגבי המידע המיוחס לאחותה של האישה ולגיסהּ, איתם היא מנהלת קשר רופף. המוקד הדגיש, כי על המדינה להוכיח שהקשר בין האישה לבין קרוביה אכן יעמיד בסכנה את ביטחון ישראל ולא שקיים מידע ביטחוני כנגד מי מקרוביה של האישה. זאת משום שבתשובתה, הציגה המדינה מידע חדש אודות הגיס, אשר נעצר לאחרונה שוב במעצר מינהלי, בשל חברות בארגון החמאס. המדינה טענה, כי אישור הבקשה לאחמ"ש יהווה סכנה מוחשית לביטחון המדינה וכי החלטת משרד הפנים היתה מאוזנת וסבירה.
בית המשפט קיבל את עתירת המוקד ו
פסק כי על משרד הפנים לשקול שנית את הבקשה לאיחוד משפחות, בהתחשב באמור בבג"ץ דקה. עוד קבע בית המשפט, כי משרד הפנים הסתפק במידע הביטחוני הקיים כנגד קרובי האישה כדי לדחות בקשתה, ולא בחן את מידת ההסתברות שהאישה אכן תהיה נתונה ללחץ בני משפחתה ותהווה סיכון ביטחוני ישיר. בית המשפט הוסיף עוד, כי נראה שהחלטת משרד הפנים, ובעקבותיה – החלטתה של ועדת ההשגה, לא הביאה בחשבון את התערותה של האישה בישראל, את הזמן שחלף מאז נישואיה ואת טיב קשריה עם אחותה וגיסהּ. בית המשפט אמנם נמנע מלהורות באופן ישיר על אישור הבקשה, אך שלח רמז עבה באשר לפתרון הראוי, בהדגישו כי בבג"ץ דקה, שם אישר בית המשפט את הבקשה לאחמ"ש, היתה מידת הסכנה הביטחונית שנשקפה מאישור הבקשה לאחמ"ש גבוהה בהרבה מאשר במקרה הנוכחי.
