פלסטינית המתגוררת בקלקיליה היא הבעלים של חלקת אדמה חקלאית הנמצאת ב"מרחב התפר", ממערב לחומת ההפרדה. על פי לוח הזמנים שקבע הצבא, יש לענות בתוך שבועיים לבקשה לאישור כניסה ל"מרחב התפר". לאחר שבקשתה של האשה לקבלת היתר לא נענתה משך חודשיים,
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, להורות לצבא להוציא עבורה היתר כניסה ולכל הפחות לעמוד בנהלים שהוא עצמו קבע ולהשיב לבקשתה על פי לוח הזמנים שנקבע לכך. המוקד טען, כי סירוב לבקשה יפגע בזכויותיה של האישה ושעל הצבא מוטלת החובה להשיב לפנייה בתוך זמן סביר.
ביום 26.5.2013 הודיע הצבא למוקד כי הוציא היתר כניסה למרחב התפר עבור האשה, למשך פחות משישה חודשים. המוקד התעקש שתוקף ההיתר אמור להיות שנתיים, כפי שקבוע בנהלי המינהל האזרחי. הצבא נענה לבקשה והוציא היתר חדש, מתוקן. ביום 24.6.2013 הורה בית המשפט על מחיקת העתירה.
המוקד ביקש מבית המשפט להטיל על הצבא את הוצאות המשפט, משום ההתנהלות האיטית להכעיס של הצבא ומשום שהמוקד עצמו עמד בכל אחד מהמבחנים שמזכים עותר בהוצאות משפט, לפי קביעת בית המשפט.
בתגובתה טענה המדינה, כי מלכתחילה לא הייתה העתירה מוצדקת, שכן הצבא הודיע למוקד, עוד לפני שחלפו שבועיים מיום הגשת הבקשה, שהתשובה תתעכב. עוד טענה המדינה, כי האשה ניצלה עד כה את ההיתר רק פעם אחת, כלומר היא לא נזקקה לו בדחיפות. המדינה הוסיפה שהיה על המוקד לבדוק את סטטוס בקשתה של האשה במשרדי הקישור הפלסטיני, לפני שהחליט לעתור לבג"ץ וכי מרגע שהוגשה העתירה, היא פעלה במהירות והוציאה את ההיתר המבוקש.
בית המשפט
החליט לקבל את בקשת המוקד והטיל על הצבא לשלם הוצאות משפט בסך 2,000 ₪, כשהוא דוחה את טענות המדינה בדבר היעדר הצדקה להגשת עתירה ואי מיצוי הליכים. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה לפיה העובדה שהאשה לא עשתה שימוש בהיתר מיד עם קבלתו, מצדיקה את דחיית הבקשה לפסיקת הוצאות.
