אחת התוצאות הקשות של המדיניות הישראלית כלפי תושבי ירושלים המזרחית, וההגבלות שמטיל חוק האזרחות על רישום ילדים כתושבי ירושלים, היא התופעה של פלסטינים, ביניהם ילדים, שחיים בירושלים המזרחית ללא כל מעמד בעולם. באותם מקרים שבהם סובלים האנשים גם מבעיות סוציאליות אחרות – בנוסף למצב הבירוקרטי המסובך – נוצרות סיטואציות קשות במיוחד. למרבה הצער, גם במקרים שכאלה עושה משרד הפנים כל שביכולתו כדי לאפשר לכמה שפחות פלסטינים לחיות בירושלים המזרחית במעמד החוקי לו הם זכאים.
שלושה ילדים נולדו בירושלים המזרחית וחיו בה במשך כל חייהם. אבי המשפחה, תושב השטחים, הורשע פעמים רבות בעבירות סמים והוא נכנס ויוצא מהכלא. בין לבין הוא חי בירושלים המזרחית ובחברון, לסירוגין. אימם של הילדים, תושבת קבע בירושלים המזרחית, סובלת מתפקוד הורי לקוי והזניחה את הטיפול בילדים. בין היתר, לא הגישה האם בקשה לרישומם עם לידתם והם חיו ללא כל מעמד חוקי בעולם. שלושת הילדים סבלו ממצב רגשי, חינוכי והתנהגותי קשה. האח הבכור, הסובל מפיגור שכלי, נמצא בפנימייה. שני האחים הצעירים הוצאו מבית הוריהם ובהחלטת רשויות הרווחה הועברו למשפחת אומנה.
ביום 12.8.2012 הגישה האם בקשה לרישום הילדים במרשם האוכלוסין. הבקשה נותרה ללא מענה במשך למעלה משבעה חודשים, למרות שהמוקד הדגיש במכתביו שוב ושוב שמדובר בילדים בסיכון. ביום 14.3.2013 פנה המוקד בהשגה למשרד הפנים, דרש לרשום את שלושת הילדים באופן מיידי כתושבי קבע וכן לקבוע כי עד שיוכרע גורל ההשגה לא יורחקו הילדים מהארץ. על פי הנהלים, על המשיב להשגה לענות תוך 30 יום מהתאריך שבו קיבל לידיו את ההשגה. למרות זאת, אישרה ועדת ההשגה לרשות האוכלוסין לדחות שוב את מתן תשובתה להשגה.
ביום 23.1.2014, לאחר שחלפו יותר מ-10 חודשים מאז הוגשה ההשגה,
הגיש המוקד עתירה מינהלית בדרישה לרשום באופן מיידי את שלושת הילדים כתושבי קבע. המוקד תיאר את ההתנהלות השערורייתית של משרד הפנים ושל ועדת ההשגה, ואת טיפולם הרשלני והאיטי במקרה הקשה ויוצא הדופן שהובא לפתחם. המוקד טען, כי התנהלותו של משרד הפנים, כמו גם של ועדת ההשגה, מנוגדת לחוק ולנהלים שהם עצמם קבעו ופוגעת בעקרון טובת הילד. לבסוף, דרש המוקד מבית המשפט לחייב את המשיבים בעתירה בתשלום הוצאות המשפט.
רק לאחר שבית המשפט קבע שעל משרד הפנים להגיב להשגה באופן מיידי ועל ועדת ההשגה להכריע בעניין לפי לוח הזמנים הקבוע בנהלים, הודיע משרד הפנים כי הזמין את האם לראיון ולפיכך ביקש למחוק את ההשגה. ביום 20.3.2014 הודיע משרד הפנים למוקד כי החליט לרשום במרשם האוכלוסין את שלושת הילדים, וכן תינוקת נוספת שנולדה לבני הזוג.
ביום 26.3.2014
ביקש המוקד מבית המשפט למחוק את העתירה ולחייב את המשיבים בתשלום הוצאות משפט. המוקד הדגיש, כי רק לאחר הגשת העתירה זימן משרד הפנים את אמם של הילדים לראיון, שנערך שנה ושבעה חודשים(!) לאחר שהבקשה הוגשה. עוד טען המוקד, כי האיחור השערורייתי של משרד הפנים במתן תשובתו לוועדת ההשגה עומד בניגוד מפורש לנהלי הוועדה. המדינה ניסתה לטעון מנגד, כי דווקא בשל העובדה שמדובר במקרה יוצא דופן ורגיש, עיכב משרד הפנים את ההכרעה בבקשה ואת ההליך בוועדת ההשגה. בנוסף, טענה המדינה, כי דווקא האשה, שלא הגישה לאורך שנים בקשה לרישום ילדיה, אחראית לעיכוב הרב שנוצר.
בית המשפט דחה את טענות המדינה וביום 1.5.2014 הטיל על המשיבים לשלם הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
