ביום 15.6.2014, זמן קצר לאחר היוודע דבר חטיפתם של שלושה ישראלים, הפסיקה ישראל לחלוטין את ביקוריהם של בני משפחות מהשטחים הכבושים אצל יקיריהם הכלואים בישראל. כאשר חודשו הביקורים ביום 13.7.2014, נודע למוקד להגנת הפרט כי רק אסירים המשויכים לארגון הפתח זוכים לקבל מבקרים; על אסירים המשויכים לחמאס, לג'יהאד האסלאמי ולחזיתות לשחרור פלסטין הוטלה ככל הנראה מניעת ביקורים עונשית. פניית המוקד לפרקליטות המדינה, בדרישה כי זו תפעל להסרת המגבלה על ביקורי המשפחות, לא זכתה למענה ענייני.
יצוין, כי כבר ביום 18.6.2014
פנה המוקד אל השר לביטחון פנים, והעביר לו
חוות דעת משפטית הנוגעת להצעה – שעלתה בעקבות אירוע החטיפה – להרע את תנאי כליאתם של האסירים הפלסטינים המשויכים לתנועת החמאס. בין היתר טען המוקד, כי מדובר באפליה פסולה המובילה לענישה קולקטיבית של עשרות אלפי בני אדם. ביום 3.8.2014 התקבלה במוקד
תשובה מטעם השר, בה נטען, כי "זכויות האסירים הביטחוניים של ארגון החמא"ס, באשר הם, לא נפגעו", אולם "יחד עם זאת, הענקתן של טובות הנאה לאוכלוסיית אסירים זו... נבחנו [כך במקור] מחדש".
לאור תשובה מקוממת זו, שיגר המוקד ביום 12.8.2014
מכתב נוסף לפרקליטות המדינה, בקריאה לחידושם המיידי של הביקורים ללא יוצא מן הכלל. המוקד הדגיש, כי ביקורי משפחות אצל האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל אינם "טובת הנאה", כי אם זכות בסיסית, והוסיף, כי אם לא תבוטל ההחלטה המפלה, ניאלץ לפנות לערכאות.
בשיחה שערך המוקד ביום 26.8.2014 עם נציגת שירות בתי הסוהר (שב"ס), אישרה זו האחרונה כי האיסור על ביקורי המשפחות הוטל על רקע השתייכותם הפוליטית של האסירים, והוסיפה, כי שב"ס החליט לחדש את הביקורים אצל האסירים המשויכים לחזיתות לשחרור פלסטין. בפועל, נכון לכתיבת שורות אלה, ההגבלות עומדות עדיין בעינן ורק אסירי הפתח זוכים לפגוש את משפחותיהם.
