זה למעלה מעשור, וביתר שאת מאז עליית החמאס לשלטון בשנת 2007, נוקטת ישראל במדיניות שתכליתה לבודד את רצועת עזה ולנתקה מהגדה המערבית ומהעולם בכלל. בין היתר, אוסרת ישראל על פלסטינים מהרצועה לעבור לגדה לצורך מגורים, אלא במקרים
חריגים שבחריגים, ומונעת כמעט לחלוטין את המעבר בין שני האיזורים גם לשם ביקורי משפחה.
בספטמבר האחרון – לאחר שבמהלך הקיץ הפציצה ישראל אלפי בתי מגורים ברצועה והביאה למותם של למעלה מאלפיים פלסטינים –
הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) על "הקלות" במעברים בין ישראל לרצועה, לרבות הגדלת המכסה היומית של סוחרים המורשים לצאת מהרצועה מ-120 ל-200, העלאת גיל הילדים המורשים להתלוות לביקורי משפחות במקרה של "צורך הומניטארי חריג" – לא עוד רק עד גיל 6 אלא עד גיל 15 (הכוונה, ככל הנראה, למי שטרם מלאו להם 16 שנים) והרחבת האפשרות ל"ביקורים הומניטאריים" גם לסבים ולסבתות.
ביום 15.10.2014 שב המתפ"ש ועדכן את
קובץ הפקודות ב"הקלות" נוספות למעבר בין הגדה המערבית לרצועת עזה ולהיפך. אלא שעדכון זה, ממש כקודמו, אינו עונה על הצרכים הממשיים בנושא תנועה של כלל הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית, אלא מתמקד בקטיגוריות צרות מאוד של בני אדם – כיבוד חופש התנועה שלהם עדיין כפוף לתנאים שונים ומשונים.
בין ה"הקלות" למשל, מותר מעתה מעברם של חולים מעזה לגדה, גם כשאינם מוגדרים במצב רפואי דחוף, בכפוף למכסה של עשרים חולים ביום וכמובן שבכפוף להליך של אבחון ובידוק. כמו כן, חודשו בקובץ הפקודות ביקורי משפחות מעזה אצל בניהן הכלואים בישראל, בכפוף למגבלות וקריטריונים שונים, לרבות מכסת ביקורים אצל חמישים אסירים במועד אחד. בנוסף, לפי הנוהל המעודכן, זכו ל"הקלות" חברי נבחרות הספורט הלאומיות בענפים כדורסל, טניס שולחן וריצה, שיוכלו כעת לצאת לגדה או לחו"ל בכפוף להגשת בקשה מטעם הרשות הפלסטינית, בדומה לחברי נבחרת הכדורגל, שמעברם הוסדר גם בנוהל הקודם.
עוד מכיל המסמך התייחסות מפורשת לממשלת ההסכמה הפלסטינית, בפרק הנקרא "הנחיות כחידוד בעקבות הקמת ממשלת ההסכמה הטכנוקרטית". הפרק מוקדש כל כולו לנהלים להגשת בקשות למעבר של אח"מים פלסטינים מעזה ומהגדה – כגון ראש הממשלה הפלסטיני, השרים וחברי הפרלמנט – לגדה, לרצועה או לנתב"ג.
כאמור, ה"הקלות" הללו מוגבלות לקבוצות אוכלוסייה מצומצמות עד מאוד ואין בהן כדי לתת מענה לצרכים ולזכויות של כלל הציבור הפלסטיני. אשר על כן, גם הפעם מדובר בשינויים שהם בבחינת לעג לרש. גם לאחר המתקפה העקובה מדם, שהמיטה חורבן על עזה ותושביה, ממשיכה ישראל לדבוק במדיניות בידודה של הרצועה מהגדה ומהעולם.
