זה למעלה מעשור מוכתם ספר החוקים של מדינת ישראל בחוק גזעני במיוחד – חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003. חוק זה מגביל – ופעמים רבות אף מונע – איחוד משפחות בין אזרחי ישראל ותושביה לבין פלסטינים תושבי השטחים הכבושים. בנוסף, שולל החוק מילדים רבים, שאחד מהוריהם תושב ישראל והאחר תושב השטחים, את האפשרות לקבל מעמד בישראל.
כפועל יוצא של הוראות החוק, חיים זוגות רבים, שאחד מהם ישראלי והאחר תושב השטחים, בפירוד כפוי. במקרים אחרים, מתגוררים בני הזוג הפלסטינים בישראל מכוח היתרים זמניים בלבד, ללא זכויות סוציאליות וללא ודאות באשר ליום המחר. אם לא די בתוצאותיו ההרסניות של החוק, בשנת 2008 קבעה הממשלה כי תושבי רצועת עזה לא יוכלו עוד, בשום מצב, להתאחד עם בני זוגם בישראל.
חוק האזרחות והכניסה לישראל התקבל כ"הוראת שעה" זמנית, אולם מאז חקיקתו ועד היום הוארך תוקפו 15(!) פעמים וסיום תחולתו אינו נראה באופק. ההסדר שנועד להיות זמני הפך זה מכבר להסדר קבע, שאינו אלא נדבך נוסף במדיניות גזענית ארוכת שנים בה נוקטת ישראל לצורך שמירה על רוב יהודי במדינה בכלל ובירושלים בפרט.
הדו"ח מתאר את השלכותיו הקשות של החוק על תושבי ירושלים המזרחית, בני זוגם תושבי השטחים וילדיהם, תוך שימת דגש על ההתעמרות הביורוקרטית היומיומית שסופגות המשפחות הללו מהרשויות הישראליות.
לתקציר הדו"חלקריאת הדו"ח המלא
