ביום 30.11.2014
עתר המוקד להגנת הפרט בדחיפות לבג"ץ, להורות לרשויות שלא לגרש מישראל את אלמנתו של אחד ממבצעי הפיגוע בהר נוף. המוקד הדגיש, כי מעולם לא הועלתה נגד האישה כל טענה ביטחונית ולא נטען כי עצם שהייתה בישראל מסוכנת או מסכנת את ביטחון הציבור. המוקד טען, כי ההחלטה לשלול מהאישה את היתר השהייה שלה בישראל מתעלמת לחלוטין מילדיה הקטינים, וכי גירושה מישראל משמעו קריעת שלושת ילדיה הרכים מעליה, או גירוש הילדים, תושבי קבע במדינת ישראל, לשטחים יחד עמה, אפשרויות המהוות פגיעה קשה בזכויותיהם של הילדים, המנוגדת לעקרון טובת הילד.
בעקבות העתירה הוציא בית המשפט צו ארעי, האוסר על גירושה של האישה מישראל עד למתן החלטה אחרת. ביום 8.12.2014 התקבלה תגובת המדינה לעתירה. ב
תגובתה טענה המדינה, כי ההליך המדורג לאיחוד משפחות, שהאישה נטלה בו חלק ומכוחו שהתה בישראל, נפסק עם מותו של בעלה, לכן הועבר עניינה לוועדה ההומניטארית, המייעצת לשר הפנים, לצורך קבלת המלצה. המדינה הציעה להקציב למוקד שבוע להגשת כל טענותיו בכתב לשר הפנים. לאחר מכן, ביקשה המדינה פרק זמן של שבועיים להגשת עדכון מטעמה.
ב
תגובה מיום 9.12.2014 הדגיש המוקד, כי ההליך אותו מציעה המדינה הוא מעין שימוע בדיעבד, לאחר שההחלטה בעניינה של האישה כבר נפלה ומשרד הפנים מוכן, לכל היותר, לשקול אותה מחדש. המוקד דרש, כי המדינה תעביר לידיו את פרוטוקול הדיון שנערך בוועדה ההומניטארית בעניינה של האישה. בית המשפט קבע כי למוקד יוקצבו עשרה ימים להגיש את טענותיו לשר הפנים ולאחר מכן, יגיש משרד הפנים את תגובתו עד ליום 6.1.2014.
ביום 23.12.2014 קיבל המוקד לידיו את
פרוטוקול הדיון שנערך בוועדה ההומניטארית בעניינה של האישה. בפרוטוקול נכתב כי כל חברי הוועדה, אשר העבירו את עמדתם בטלפון(!), הסכימו כי "אין בבקשה טעם הומניטארי מיוחד". בפרוטוקול אף צוינה עמדת השב"כ, לפיה גירוש האישה הוא חלק ממהלך שמטרתו "לייצר הרתעה, ולהעביר מסר ציבורי כי פיגועים מסוג זה לא יועברו [כך במקור] ללא תגובה שלמה ומקיפה".
ביום 25.12.2014 העביר המוקד לשר הפנים את
טענותיו נגד שלילת היתר השהיה של האישה. המוקד שב וציין, כי אין להטיל על האישה והילדים, שאין עוררין שהם חפים מפשע, את האחריות על המעשה הנורא והדגיש את הפגיעה הקשה בטובת הילדים. בנוסף, הצביע המוקד על השימוש הפסול שעשה משרד הפנים במנגנון ההומניטארי, שהוקם כדי לסייע ולאפשר לבעלי נסיבות מיוחדות לחיות בישראל. משרד הפנים השתמש בוועדה ההומניטארית כדי להכשיר הליך גירוש – ושלילת זכויות –חריג ופוגעני, שבוצע במהירות הבזק ומבלי שיתקיים דיון של ממש בנושא. לבסוף, קרא המוקד לשר הפנים לשוב בו מהחלטתו ולאפשר לאלמנה וילדיה להמשיך לחיות בביתם בירושלים.
כעת לא נותר אלא להמתין ולגלות כיצד שר הפנים, אשר באמצעי התקשורת פורסם כי ההחלטה על גירוש האלמנה התקבלה ביוזמתו, יגיב לטענות המוקד.
