חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) מונע מפלסטינים תושבי השטחים הכבושים לקבל מעמד בישראל. עם זאת, ילדים מתחת לגיל 14 יכולים לקבל מעמד בישראל לשם מניעת הפרדתם מהוריהם, השוהים בישראל כדין.
תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, המסדירה, בין השאר, את סוג המעמד שיינתן לילדיהם של הורים בעלי מעמד בישראל, קובעת כי מעמדו של ילד שנולד בישראל יושווה למעמד הוריו. אם להוריו מעמד שונה, יקבל הילד את מעמד אביו או אפוטרופסו, אלא אם ההורה האחר מתנגד לכך.
בשנת 1994 התחתן פלסטיני תושב ישראל עם תושבת השטחים הכבושים. בני הזוג קבעו את חייהם בירושלים המזרחית, כאן נולדו חמשת ילדיהם. סיפורם של הילדים התגלה כסיפור אנושי קשה: תחילה סבלו מהזנחה קשה מצד אמם, שאובחנה בדיעבד כסובלת מהפרעה נפשית. כשהילד הצעיר במשפחה הגיע לגיל חצי שנה התגרשו ההורים, האב נישא בשנית והילדים ואביהם עברו להתגורר בבית האישה החדשה. אולם גם אז לא שפר גורלם של הילדים: אמם החורגת התעללה בהם ואביהם לא טרח להתערב ולדאוג לכך שיטופלו כראוי.
בסוף 2001 גילתה דודתם של הילדים (אחות האב) את המצב הקשה בו הם שרויים, ופנתה לרשויות הסעד בבקשה לסיוע. הילדים הוצאו ממשמורת הוריהם והועברו לפנימייה. הדודה, שדאגה לשמור על מעורבות בחיי הילדים והקפידה לבקרם בפנימייה ולארח אותם בביתה באופן קבוע, הפכה לעוגן העיקרי שלהם. הקשר עם הוריהם הביולוגיים ניתק כמעט לחלוטין. בשנת 2004 החליטו הדודה ובעלה לגדל את הילדים בביתם, וביוני אותה שנה קיבלה הדודה מבית הדין השרעי בירושלים אפוטרופסות קבועה עליהם. זאת, בהסתמך על חוות דעת מפורטת של רשויות הרווחה הישראליות. בשלב הבא הגישה הדודה בקשה לרישום שלושת הילדים הצעירים במרשם האוכלוסין הישראלי, בהתאם לתקנה 12 שלעיל. זאת כיוון שבניגוד לשתי הילדות הגדולות, שנרשמו, כאביהן, כתושבות ישראל, לא טרח האב לרשום את שלושת הצעירים במרשם האוכלוסין, והם נותרו חסרי מעמד בעולם.
או אז החלה סאגה ממושכת של סחבת וזלזול עמוק בטובת הילדים בטיפולו של משרד הפנים: במשך חמש השנים(!) הבאות נהגה הדודה לפקוד את לשכת משרד הפנים כדי לברר מה עלה בגורל הבקשה לרישום הילדים, עד שלבסוף, בדצמבר 2009, התקבלה תשובת משרד הפנים: הבקשה סורבה ואביהם הביולוגי של הילדים – שעבר בינתיים להתגורר בחיפה, ודיבר עם הילדים לעיתים רחוקות בלבד – צריך להגיש עבורם בקשה חדשה. גם לאחר שעלה בידי הדודה לשכנע את האב להגיש בקשה חדשה, נמשכה מסכת הטרטורים: משרד הפנים העביר את עניינם של הילדים מיד ליד, מהלשכה שבירושלים המזרחית ללשכה בחיפה, חזרה ללשכה בירושלים, שם הועברה הבקשה מאגף אחד לאחר וממדור אחד למשנהו. לבסוף הועברה הבקשה לטיפולה של הוועדה הבינמשרדית, העוסקת במתן מעמד מטעמים הומניטאריים לזרים אשר אינם עומדים בקריטריונים הקבועים בנהלי משרד הפנים. זאת על אף שעניינם של הילדים עומד באופן מובהק בקריטריון הקבוע בתקנה 12 (השוואת מעמד הילד למעמד הורהו או אפוטרופסו).
ביום 4.6.2012, ורק לאחר שהמוקד להגנת הפרט הגיש לוועדת ההשגות מטעם משרד הפנים השגה בגין אי מענה ממושך לבקשה,
מסר משרד הפנים את החלטתו: שלושת הילדים, המתגוררים בירושלים המזרחית כל חייהם, שנולדו לאב בעל מעמד של תושב קבע, ששתי אחיותיהם הגדולות הן תושבות קבע, ושהאפוטרופסית הקבועה שלהם הינה תושבת קבע, יקבלו מעמד זמני! מעמד שפג אחת לשנה ושחידושו מותנה ב"הוכחת מרכז חיים".
ביום 25.6.2012
הגיש המוקד לוועדת ההשגות השגה על החלטת משרד הפנים וביקש לרשום את הילדים במעמד קבע, בהתאם לדין. המוקד טען, כי החלטת משרד הפנים שלא לרשום את הילדים כתושבי קבע אלא במעמד זמני הינה החלטה בלתי סבירה, המנוגדת לתקנות הכניסה לישראל, לפסיקת בג"ץ, ולנהלי משרד הפנים. המוקד הדגיש, כי הילדים זכאים להירשם כתושבי קבע לא רק מתוקף לידתם לאב שהינו תושב, אלא גם בהתבסס על מעמד דודתם, שכן בית המשפט קבע כי כאשר הילד נמצא בחזקתו של אפוטרופוס, יש להעניק לו מעמד התואם את זה של האפוטרופוס, אם הוכח שהאפוטרופסות כנה ונחוצה לשם טובת הילד. בנוסף הדגיש המוקד, כי רישום הילדים במעמד קבע מתבקש גם לאור העיקרון של שמירה על שלימות התא המשפחתי, אשר עומד בבסיס תקנה 12 ושעוגן בפסיקת בג"ץ.
בימים אלו ממתין המוקד לתגובת משרד הפנים להשגה. שלושת הילדים, שנרשמו בינתיים במעמד זמני, ימשיכו להמתין להכרעת משרד הפנים בעודם במעמד בלתי יציב ובחוסר ודאות.
