ביום 25.1.2015 הגיש המוקד להגנת הפרט לבית המשפט
בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט,
כחלק מעתירה בעניינו של תושב השטחים שמשרד הפנים סירב לבקשת אשתו, תושבת ירושלים המזרחית, לאיחוד משפחות עימו, בשל "ניגוד עניינים" שנוצר כתוצאה מהעסקתו של האיש ברשות הפלסטינית. המוקד הגיש את הבקשה 4 חודשים לאחר ש
בית המשפט פסק, כי על משרד הפנים לתת החלטה חדשה בעניינו של האיש בתוך 60 יום, ולאחר שיינתן משקל נוסף לשורה של נימוקים שונים התומכים באישור הבקשה. גם לאחר שמשרד הפנים
פרסם את החלטתו, עמד המוקד על כך שהבקשה לביזיון בית המשפט תיוותר בעינה. המוקד טען, כי שורת הטעמים שבית המשפט קבע כי על משרד הפנים לייחס להם משקל רב יותר בהחלטתו הנוספת, זכו להתייחסות מן השפה אל החוץ בלבד. המוקד טען עוד, כי אם משרד הפנים התנגד להחלטת בית המשפט בעתירה, היה עליו לערער עליה במקום ליצור מצג שווא, לפיו הוא מקבל את החלטת בית המשפט ומציית לה, כאשר בפועל, בהחלטתו החדשה הוא מתעלם מחלקים ממנה ומתנגד בגלוי לחלקיה האחרים.
ביום 18.2.2015
החליט בית המשפט לדחות את בקשת המוקד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בית המשפט קבע, כי בקשת המוקד הראשונית התייחסה לאי-מענה לבקשה לאיחוד משפחות במסגרת הזמנים שנקבעה בפסק הדין ולכן אין עילה לדון בטענות המהותיות כנגד ההחלטה החדשה של משרד הפנים במסגרת הבקשה לביזיון בית המשפט. בית המשפט הוסיף, כי הדרך לתקוף את החלטת משרד הפנים היא לערור עליה והמוקד אכן מתכוון לפעול באפיק זה.
