ביום 22.10.2015 הגיש המוקד להגנת הפרט
תשע עתירות לבג"ץ, להורות לצבא לבטל צווי הריסה שהוּצאו לשישה בתים – בתי משפחותיהם של פלסטינים החשודים בביצוע או שביצעו פיגועים. עוד באותו יום הוציא בית המשפט צווים ארעיים בכל העתירות, המונעים החרמה או הריסה של המבנים עד לקבלת החלטה אחרת. הדיון בעתירות נקבע ליום 29.10.2015 בשעה 9:00.
ב-23.10.2015, יום לאחר הגשת העתירות,
פנה המוקד לבג"ץ בבקשה לקבלת חומר ראייתי בשש מן העתירות, בטענה כי "צווי ההריסה לגבי העתירות דלעיל יצאו עוד לפני שהמבצעים הנטענים הועמדו לדין, ועוד לפני שניתן... לעותרים לעיין בחומר הראיות". המוקד ביקש לוודא, בעניינו של כל אחד מן החשודים, את "
המניע; המוטיבציה; כוונה פלילית; מידת המעורבות; החלק הממשי בביצוע העבירה; מה עלה בגורלו של כל אחד מן המעורבים ואיפה הם היום; מה מעמדם ומה כוונת השלטונות כלפיהם" (ההדגשה במקור).
ביום 27.10.2015, היום בו הגישה המדינה את תגובתה לעתירות, התקבלה החלטת בית המשפט, לפיה "לאחר עיון... ואם יוותר צורך בדבר, יוכלו העותרים לחזור ולפנות אל המדינה". בתגובת המדינה נטען, כי בידה "ראיות גלויות" המספיקות כדי לבסס את ההחלטה לפעול להריסת בתי החשודים, וכי קיים בידיה "חומר חסוי שניתן יהיה להציגו במעמד צד אחד בלבד". לפיכך, ביקש המוקד מבית המשפט להורות למדינה להמציא את החומרים שבידיה ולאפשר למוקד זמן סביר ללמוד את החומר.
בעקבות זאת הוציא בית המשפט החלטה עוד באותו יום, כי במסגרת הדיון תתייחס המדינה "גם לטענת העותרים כי נאמר להם שחומר הראיות הרלוונטי יצורף לתגובת המשיבים".
