ביום 29.12.2015
דחה בג"ץ את ה
בקשה לדיון נוסף ולעיכוב ביצוע, שהגיש המוקד להגנת הפרט בעקבות פסק דין בו אישר בית המשפט הריסה עונשית של בית מגורים בג'בל מוכבר. מדובר בבית בו התגורר, לטענת המדינה, מבצע הפיגוע מיום 13.10.2015 ברחוב מלכי ישראל בירושלים. אחת הסוגיות המרכזיות בעתירה התייחסה לשאלת זיהוי ביתו של המפגע: הצבא הוציא צו הריסה לדירה בקומה התחתונה במבנה תלת-קומתי המצוי בבעלות המשפחה, ואולם, על-פי תצהירים שנגבו מאביו, אשתו ואחותו, התגורר האיש עם אשתו וילדיו במבנה חד-קומתי סמוך – המצוי אף הוא בבעלות המשפחה. בבקשה שהוגשה טען המוקד, כי הראיות שהציגה המדינה – עליהן מתבסס פסק הדין שנקבע ברוב דעות – הן דלות, בלתי משכנעות ולא חד-משמעיות, ולפיכך לא מתקיים במקרה דנן רף ההוכחה המינימלי הנדרש באותם מקרים בהם מדובר ב
שלילת זכויות יסוד, כגון הזכות לחיים בכבוד, הזכות לקורת גג והזכות לקניין. עוד הדגיש המוקד, כי פסק הדין מטיל, למעשה, את נטל ההוכחה בשאלת מקום מגוריו של המפגע על המשפחה ולא על המדינה, כנדרש, ודאי כשמדובר בהחלטה בעלת השלכות כה מרחיקות לכת על המעורבים בדבר.
תחילה הורתה הנשיאה נאור למדינה להגיב על בקשת המוקד לעכב את ביצוע ההריסה, אולם לאחר עיון נוסף בבקשה, החליטה לדחות את הבקשה מבלי לקבל את תגובת המדינה בעניין.
בהחלטתה ציינה הנשיאה נאור, כי שופטי הרוב לא קבעו הלכה מפורשת באף אחת מן הסוגיות הנזכרות בבקשת העותרים – לא בסוגיית הרף הראייתי הנדרש להריסת הבית ולא בשאלת נטל השכנוע. משכך, קבעה הנשיאה נאור, אין הצדקה "להורות על קיומו של הליך
חריג ו
נדיר כהליך הדיון הנוסף" (ההדגשה במקור).
