לאחר שאושפזה לצורך ניתוח מעקפים בתחילת 2015, ביקשו הוריה ואחותה של צעירה המתגוררת בעזה אישור מעבר מהגדה המערבית אל רצועת עזה, דרך ישראל, כדי לבקרה. ביום 24.2.2015 פנה המוקד להגנת הפרט לצבא, בבקשה להתיר את כניסת המשפחה לעזה. ביום 26.4.2015, משחלפו חודשיים ממועד הפנייה, התקבלה תשובת הצבא הדוחה את בקשת המשפחה. הצבא טען, כי הבת אינה מצויה באשפוז ממושך וכי לא נשקפת כל סכנה לחייה. לפיכך, לשיטת הצבא, לא עומדת בקשת המשפחה בקריטריונים – הנוקשים ממילא – לקבלת אישור כניסה לישראל לצורך מעבר לעזה.
בעקבות סירוב הצבא,
עתר המוקד לבג"ץ ביום 7.5.2015, להורות לצבא להתיר את כניסתה של המשפחה לעזה, לצורך ביקור הבת החולה. המוקד הזכיר, כי זה מכבר הכירה ישראל בכך שהגדה המערבית ורצועת עזה הן יחידה אינטגראלית אחת. עוד הדגיש המוקד, כי ההגבלות המוטלות על המעבר בין שני האיזורים והדרישה לעמידה בקריטריונים נוקשים, מהוות פגיעה קשה בחופש התנועה ובזכותם של פלסטינים לחיי משפחה. כן ציין המוקד, כי כשנה וחצי קודם לכן, לאחר שהצעירה עברה ניתוח אחר, אישר הצבא למשפחתה להיכנס לעזה בנסיבות דומות.
ביום 18.5.2015, יומיים לפני המועד שנקבע לדיון בעתירה, הודיעה המדינה למוקד כי הצבא החליט לחזור בו מסירובו ולהתיר את כניסת המשפחה לעזה. לבקשת המוקד, מחק בית המשפט את העתירה. עם זאת, מתח בית המשפט ביקורת על אופן התנהלותה של המדינה והצר על כך "שהיה צורך – גם הפעם – בעתירה".
