ביום 21.4.2016 עתרו עדאלה, המוקד להגנת הפרט וארגוני זכויות אדם נוספים לבג"ץ, בדרישה לבטל את סעיף 3 לחוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו-2015, השולל גמלאות סוציאליות מהורים לקטין שהורשע בעבירות ביטחון. זוהי אחת משתי תוספות לחוק העונשין שאוּשרו בכנסת ביום 2.11.2015; התוספת השנייה קובעת עונש מינימום למי שהורשע בעבירה של יידוי אבנים.

בעתירה, תקפו הארגונים את חוּקיותו של סעיף 3 לחוק העונשין, בראש ובראשונה בשל היותו חוק המפלה לרעה אסירים פלסטינים, המהווים את רובה המכריע של אוכלוסיית הקטינים המורשעים בעבירות ביטחון במדינת ישראל. מנתונים שמסרה המדינה לארגון עדאלה ביום 31.1.2016 עולה, כי מתוך 437 קטינים הכלואים בישראל בשל עבירות ביטחון – 431 הינם פלסטינים.

הסעיף קובע, למעשה, כי מהוריו של קטין שהורשע בעבירות ביטחון ונדון למאסר יישללו התוספות לגמלאות כגון דמי מזונות וגמלת הבטחת הכנסה לה זכאי הורה עבור הילד המרצה מאסר, וכן תישלל מהם קצבת ילדים עבור אותו ילד. הארגונים הדגישו, כי מדובר בשימוש פסול ובלתי חוקתי בקצבאות סוציאליות כאמצעי ענישה. זאת ועוד. התיקון לחוק יוצר אבחנה שרירותית ובלתי רלוונטית בין קטינים שהורשעו בעבירות ביטחון לבין אלו שהורשעו בעבירות אחרות, ובכך גורם לאפליה פסולה מכל וכל על רקע לאום.

עוד טענו הארגונים, כי השימוש בגמלאות סוציאליות כענישה הינו בלתי מידתי בעליל וכי הנזק הנגרם כתוצאה מהתיקון לחוק עולה על התועלת.