ביום 31.5.2016
דחו שופטי בג"ץ פה אחד את ה
עתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד צו הריסה עונשית שהוצא לבית משפחתו של נער בן 16, הנאשם בביצוע פיגוע ביום 17.1.2016 בדרום הר חברון. בבית שהריסתו אוּשרה מתגוררים הוריו של הנער וארבעת אחיו.
השופטים קבעו, כי הגם שאין כל ראיה לגבי מעורבותם של בני המשפחה בביצוע הפיגוע, התמונה המשפחתית המצטיירת – גם אם בדיעבד – היא של תמיכה בפיגועים (או לכל הפחות "עצימת עיניים"), ועל כן מתקיים צורך בהרתעה במקרה הנדון. השופט מלצר אף ציין, כי לעובדה שההורים לא הביעו גינוי כלשהו למעשיו של הבן – לא באמצעי התקשורת, לא בכתב העתירה ואף לא במסגרת הדיון בה – יש משקל לעניין ההרתעה הנדרשת. בד בבד הדגיש השופט, כי "תקנה 119 לא נועדה, בנסיבות העניין, "להעניש" את העותרים על מעשיו של בנם הקטין". השופטת ברון סברה, כי לאור טענתו של הקטין במהלך חקירתו, כי מעשהו "הביא הרבה כבוד למשפחה", ולנוכח התבטאותו של אחיו בתקשורת, שהוא מכבד מעשים מעין אלו, ניתן לקבוע כי "בני הבית צריכים היו לדעת אודות כוונותיו של יוצא חלצם", ולפיכך ההחלטה להרוס את הבית היא מידתית.
בית המשפט קבע כי צו ההריסה לא יבוצע אלא בחלוף 10 ימים ממתן פסק הדין, "כדי לאפשר התארגנות".
