המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירה לבג"ץ: פלסטינית הנשואה לתושב ישראל קיבלה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, חרף המגמה במשרד הפנים לאשר היתרי שהייה בלבד
חזרה לעמוד הקודם
06.10.2015

בעקבות עתירה לבג"ץ: פלסטינית הנשואה לתושב ישראל קיבלה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, חרף המגמה במשרד הפנים לאשר היתרי שהייה בלבד

פלסטינית ילידת שכם, שנולדה לאם ירושלמית ומתגוררת בירושלים מגיל שנתיים, נישאה לתושב ירושלים המזרחית בהיותה בת 14 בלבד. כל עוד היתה קטינה, לא יכול היה הבעל להגיש בקשה לאיחוד משפחות (אחמ"ש) עבורה. בשנת 2001, בסמוך להגיעהּ לגיל 18, נורה בעלה בראשו ושקע בתרדמת. כך לא הוסדר מעמדה של האישה, שמשך שנים נותרה ללא זכויות, מטופלת בבעלה ובילדיה. זאת ועוד. כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) בשנת 2003, חסמה את דרכם של תושבי השטחים הנשואים לישראלים לקבלת מעמד בישראל. התיקון לחוק האזרחות, שהתקבל באוגוסט 2005, המאפשר מתן היתרי שהייה בישראל לפלסטינים תושבי השטחים הכבושים הנשואים לישראלים, הפך לפיכך לאפשרות היחידה להסדרת מעמדה של האישה בישראל.

דא עקא, שהתיקון לחוק מאפשר לתת היתרי שהייה לגברים מעל גיל 35 ולנשים מעל גיל 25. בניסיון להסדיר את מעמדה של האישה עוד בטרם מלאו לה 25 שנים, פנה המוקד להגנת הפרט ביום 15.8.2006 לוועדה הבינמשרדית במשרד הפנים, שבסמכותה לדון בבקשות לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. המוקד טען, כי לאור התרדמת של הבעל והעובדה שהאישה מטפלת בו ובשני ילדיהם הקטנים, תושבי ישראל, יש לתת לה מעמד בישראל; וכי עוד כילדה היתה לה זכאות למעמד מכוח מעמד אמהּ, אלא שהעניין לא הוסדר אז בשל נסיבות שלא היו תלויות בה. כדרכו, דחה משרד הפנים את הבקשה, הפעם בשל אי עמידה בקריטריונים, כיוון שהאישה טרם הגיעה לגיל 25. ערר שהגיש המוקד בעניין נדחה אף הוא.

משמלאו לאישה 25 שנים, הגיש המוקד ביום 14.9.2009 בקשה להסדרת מעמדה לוועדה ההומניטארית (שהוקמה ב-2007 מכוח התיקון להוראת השעה, כדי לדון בבקשות של תושבי השטחים לקבלת רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים). שר הפנים החליט לתת לאישה "היתר שהייה בישראל מטעם הומניטארי מיוחד", שכן היא הורה מתפקד יחידי. אולם היתר זה מוגבל בזמן ותקף רק כל עוד מטפלת האישה בילדיה.

בעקבות זאת, הגיש המוקד עתירה, ביום 6.7.2011, להורות לשר הפנים להסדיר את מעמדה של האישה בישראל ולתת לה מעמד ארעי (אשרת א/5), אשר יעניק לה ולמשפחתה ביטחון ויציבות. המוקד טען, כי אין זה סביר לראות בעותרת תושבת השטחים, כיון שמרב שנותיה התגוררה בירושלים, ללא כל זיקה לגדה המערבית. המוקד הדגיש עוד, כי אין לאישה מקום בו היא יכולה להתגורר בגדה וטען, כי ההחלטה שלא לתת לה אשרת א/5 היא בלתי מנומקת ופוגעת בזכות לחיי משפחה ובטובת הילדים, התלויים באמם.

בדיון בעתירה ביום 21.2.2013 הודיע משרד הפנים, כי לאישה יינתן רישיון לישיבת ארעי לשנה או עד התקנת התקנות, העומדות על סדר היום, שעניינן ביטוח בריאות לחסרי מעמד בישראל. אולם, זאת בכפוף לחתימת האישה על התחייבות בסך 10,000 ₪, שהיא מודעת לכך שהמעמד מוגבל בזמן ויבוטל עם קבלת הזכויות הסוציאליות. שלא בשולי הדברים, נטען, כי האישה נשואה לביגמיסט, וכי "הוועדה אינה ממליצה לתת היתר שהייה לנשות ביגמיסטים בכלל, וכאשר הן נשארות האפוטרופסיות היחידות של ילדיהן הן מקבלות היתר שהייה עד שילדיהן יתבגרו".

ביום 13.1.2014 הודיע המוקד כי הוא מתנגד לתנאים שנקבעו בהחלטת המדינה, שכן בניגוד לטענת המדינה, הבעל היה נשוי לאישה נוספת רק בתחילת תקופת נישואיהם, ומזה שנים האישה בה מדובר היא אשתו היחידה. עוד טען המוקד, כי שגויה קביעתו של משרד הפנים, לפיה האישה הגיעה לישראל עם נישואיה, שכן היא חיה בירושלים מיַנקוּתה.

בדיון בבג"ץ ביום 23.3.2015, הורו השופטים למדינה לבחון מחדש את החלטתה ולשקול ליתן לאישה אשרת שהייה א/5 ללא תנאי. זאת ועוד. השופטים מתחו ביקורת על התנהלות המדינה בטיפול בבקשה בפרט, ועל התנהלותה בטיפול במקרים חריגים בכלל, תוך דגש על הצורך "לבחון מקרים רציניים כאלו ולהחליט בהם ביד רחבה יותר".

ביום 5.5.2015 הודיעה המדינה, כי בהתאם להמלצת השופטים, אישר שר הפנים לאישה אשרת א/5 ללא תנאי. בעקבות זאת נמחקה העתירה בהסכמה.

ביום 6.10.2015 השית בית המשפט הוצאות בגובה 12,000₪ על המדינה, בשל פרק הזמן הארוך שחלף בין הגשת העתירה לסיום ההליך.