ביום 28.11.2016 לפנות בוקר עצרו חיילים קטין בן 17, פצוע ברגלו ונזקק לניתוח, בביתו שבאיזור רמאללה. לבקשת המשפחה המודאגת, פנה המוקד להגנת הפרט למרכז השליטה (משל"ט) של הצבא, האחראי לספק מידע על מקום הימצאם של עצירים, אולם למשל"ט לא היה כל מידע על מקום הימצאו של הנער.
יום לאחר מכן, קיבלה אמו של הקטין שיחת טלפון מאדם דובר ערבית שהזדהה כ"קצין" וביקש את הסכמתה לנתח את רגלו של הנער, אך סירב לומר לה היכן מוחזק בנה. במהלך כל השעות הללו, למרות שמדובר בקטין פצוע, לא ידעו במשל"ט הצבאי דבר על העצור. נוכח דחיפות העניין והחשש הגובר לשלומו, הגיש המוקד
עתירת "הביאס קורפוס" לאיתור הקטין. המוקד שב והזכיר, כי
חובת הצבא להודיע למשפחות לאלתר על דבר המעצר ומקום הימצאו של העצור, למען שמירה מרבית על זכויותיהם הבסיסיות הן של העצור והן של בני המשפחה והדגיש, כי הצבא מפר חובתו זו בדרך קבע.
ביום 30.11.2016
מסרה המדינה בתגובתה לעתירה, כי הקטין מאושפז בהשגחה משטרתית בבית החולים הדסה בירושלים. כמו כן נמסר, כי הצבא הסיע את האם באותו בוקר לבית החולים, בו מאושפז בנה. אולם, משיחה שניהל המוקד עם האם לאחר ששבה מבית החולים עלה, כי כלל לא ניתן לה לבקר את בנה או להישאר בבית החולים עד לסיום הניתוח, כפי שסיפרה שנאמר לה שתוכל לעשות; כל שהתאפשר לה היה לראותו מרחוק. לתדהמתה גילתה האם המבוהלת, כי הצבא טרח להסיעה לבית החולים רק כדי שתוכל לחתום על טופס הסכמה לביצוע הניתוח! מדובר בהתנהלות שערורייתית של הצבא, שהפר את חובתו כלפי עצור קטין ומשפחתו החרדה לגורל בנה, ולאחר שכבר ניאות לספק מידע על מקום הימצאו של הנער, עשה שימוש ציני באם שציפתה לפגוש את בנה הפצוע.
