בתום דיון בבג"ץ: השופטים דורשים מהמדינה לספק נתונים להצדקת ההחמרה במתן גישה ל"מרחב התפר" לחקלאים שאדמותיהם לכודות שם המוקד להגנת הפרט
02.07.2020
בתום דיון בבג"ץ: השופטים דורשים מהמדינה לספק נתונים להצדקת ההחמרה במתן גישה ל"מרחב התפר" לחקלאים שאדמותיהם לכודות שם
הדפסה הדפסה
שיתוף
זה למעלה מ-16 שנים שהצבא מנהיג, בתואנה ביטחונית, משטר היתרים דרקוני בשטחי הגדה המערבית הכלואים בין חומת ההפרדה לבין הקו הירוק, שטחים המכונים בפיו "מרחב התפר". פלסטינים המתגוררים בשטחים אלה, או המעוניינים להיכנס אליהם, נאלצים להצטייד מראש בהיתר לשם כך – זאת בניגוד לישראלים ותיירים שאינם נדרשים להיתר כלשהו. בקשות להיתרי כניסה ושהייה ב"מרחב התפר" מוגשות ומטופלות בכפוף לקובץ נהלים נפתל, המכתיב ערב רב של תנאים מחמירים, שכמעט ואין דבר בינם לבין "צרכי ביטחון".

החל משנת 2018 גדל באופן ניכר שיעור הבקשות להיתרים למטרות חקלאות אותן דוחה הצבא בנימוק התמוה כי הן מתייחסות ל"חלקות מזעריות", היינו פחות מ-330 מ"ר, ומשכך הן אינן מצריכות עיבוד. מעבר לעצם מופרכותה של הקביעה שישנה פיסת אדמה שהיא קטנה מכדי להצדיק עיבוד, על פי רוב מדובר בפועל בחלקות גדולות מכך בעשרות מונים, המצויות בבעלות משותפת של מספר בני משפחה. הצבא נוהג – ללא כל אחיזה במציאות – כאילו הקרקע חולקה בין בני המשפחה וכל אחד מהם הוא הבעלים של חלקו היחסי בחלקה ותו לא. משמעות הדבר היא, כי ככלל איש מבני המשפחה אינו זכאי להיתר, יהא גודל החלקה אשר יהא, שכן החלק היחסי עבור כל אחד הינו מתחת לסף השרירותי שקבע הצבא. כך מצליח הצבא לצמצם עוד יותר את מספר האנשים שמקבלים גישה לאדמותיהם ובד בבד מגדיל את שטח החלקות "במרחב התפר" שאינן מעובדות – תוך נישולם בפועל של בעליהן.

המוקד עתר לבג"ץ לבטל עילה זו כבר בשלהי 2018. בהמשך, במחצית 2019, דרש בג"ץ תשובות מהמדינה, ובייחוד ביחס לפער בין מדיניותה בעניין לבין התחייבותה, שעוגנה בפסיקה, להבטיח את הזיקה בין החקלאים לקרקעותיהם. ברם, בספטמבר חל שינוי לרעה בנהלים אותם מחיל הצבא ב"מרחב התפר", לרבות הוספה של הגבלה דרסטית חדשה, לפיה מקבלי היתר רשאים להיכנס ל"מרחב התפר" רק מספר פעמים בשנה, ולא באופן חופשי כבעבר.

משכך, הגיש המוקד ביום 27.2.2020 עתירה מתוקנת, בה נוספה הדרישה לביטול הגבלה חדשה זו. ביום 1.7.2020, התקיים דיון בעתירה, במסגרתו הפנו השופטים אמירות נוקבות כלפי המדינה. בין היתר, העירה השופטת ברק-ארז: "הדבר היחיד שהקלתם הוא שחקלאי שמבקש [היתר] צריך לבוא באינטראקציה עם הביורוקרטיה פעם בשלוש שנים ולא שנתיים. מבחינת הקריטריונים המהותיים הם הורעו". לגבי הנתונים שהציגה המדינה, אמרה השופטת ברק-ארז: "אנחנו נאפשר לכם [למדינה] להציג נתונים [נוספים]. אם יש נתונים הם לא הוצגו לנו בצורה שקופה". השופט קרא הוסיף: "למה צריך לשנות את המדיניות? ... מי שלא חטא [בכניסה בלתי חוקית לישראל,] למה [הוא] צריך להיענש? זו ענישה קולקטיבית".

בתום הדיון, הוציא בג"ץ החלטה המופנית כולה אל המדינה. במסגרת ההחלטה נדרשת המדינה להגיש הודעה מעדכנת, בה עליה להבהיר, בין היתר, מה היה היקף ההיתרים שנתנה למן אפריל 2011, אז הכשיר בג"ץ את משטר ההיתרים תוך שהוא קובע כי יש לאפשר לחקלאים ככל הניתן גישה לאדמותיהם הלכודות מעבר לגדר ההפרדה. בנוסף, נקבע בהחלטה כי על המדינה לציין מהם "הנתונים העובדתיים בכל הנוגע לניצול לרעה של היתרי כניסה ל"מרחב התפר" לצורך כניסה לישראל שלא כדין, ואלו נתונים היו נגד עיני המשיבים בעת שקיבלו את ההחלטה על המדיניות החדשה"; זאת, משום שבתגובתה הקודמת בה נדרשה להשיב בנושא, טענה המדינה כי מדיניותה החדשה נעוצה בהיקף הנרחב של ניצול לרעה של היתרים על ידי חקלאי "מרחב התפר". יצוין, כי על פי נתונים שקיבל המוקד לאחרונה מהצבא, עילת סירוב זו נמצאת בשימוש דווקא רק במקרים מועטים. המדינה נדרשה גם בעניין זה להבהיר "האם ובאיזה אופן מתיישבת המדיניות העדכנית" עם התחייבותה לכבד את זכויות החקלאים.
משפט ישראלי - מסמכים אחרים


משפט ישראלי - כתבי בי דין


משפט ישראלי - חקיקה


משפט ישראלי - פסיקה


משפט בינלאומי וזר - מסמכים אחרים


משפט בינלאומי וזר - אמנות וחקיקה


משפט בינלאומי וזר - פסיקה


ספרות - עדכונים


ספרות - פסיקה במבחן


ספרות - ספרים


ספרות - מאמרים


ספרות - שונות


ספרות - דוחות