המוקד להגנת הפרט - המוקד לבג"ץ: ככל שתאושר בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין בו בוטל צו להריסה עונשית של בית משפחה חפה מפשע, עליו להיות דיון עקרוני, מקיף ומעמיק בכלל הסוגיות הכרוכות בשימוש בתקנה 119
חזרה לעמוד הקודם
15.09.2020

המוקד לבג"ץ: ככל שתאושר בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין בו בוטל צו להריסה עונשית של בית משפחה חפה מפשע, עליו להיות דיון עקרוני, מקיף ומעמיק בכלל הסוגיות הכרוכות בשימוש בתקנה 119

מאז שנת 2014, עת חזרה ישראל לנקוט בהריסה עונשית של בתים בשטחים הכבושים כתגובה לפיגועים, שב ומבקש המוקד להגנת הפרט מבג"ץ לקיים דיון עקרוני ומקיף בשאלת חוקיותה של מדיניות זו, האסורה כליל במשפט הבינלאומי. עתירתו העקרונית להפסקת מדיניות זו – שהוגשה בשיתוף ארגוני זכויות אדם נוספים – נדחתה ללא דיון מעמיק, ובקשותיו לקיים דיון עקרוני בהרכב מורחב – בעקבות פסקי דין שונים בהם אושרו צווי הריסה עונשיים – נדחו פעם אחר פעם. עתה, המדינה היא שמבקשת מבית המשפט לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, וברי שככל שהבקשה תיענה, על הדיון להתייחס לרבדים העקרוניים של הנושא.

בקשת המדינה הוגשה בעקבות פסק דינו של בג"ץ מיום 10.8.2020 בעתירת המוקד לבטל צו להריסה עונשית של קומה בבית מגורים, בה התגורר אדם הנאשם ברצח החייל עמית בן יגאל ביום 12.5.2020. המדובר בדירה השוכנת בקומה העליונה של בית בן שלוש קומות בכפר יעבד, נפת ג'נין, בה גרים אשתו של הנאשם ושמונת ילדיהם, שבעה מהם קטינים.

בפסק הדין קבעו ברוב דעות השופטים מזוז וקרא, כי כל עוד ההלכה הנוהגת מתירה שימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, יש לעשות כן "בזהירות, מתוך ריסון רב, בסבירות ובמידתיות", לרבות בנוגע לשאלת מעורבות בני המשפחה, אשר זכויותיהם היסודיות מוטלות על הכף. במקרה דנן, נקבע, כי "עקרון המידתיות מחייב מיתון הפגיעה", וזאת, בהינתן שלא מיוחסת לאישה ולילדים כל מעורבות במעשה, ובהתחשב בכך שהם הנפגעים העיקריים מהריסת הבית. משכך, ביטל בג"ץ את צו ההריסה, תוך שמירת סמכותו של המפקד הצבאי להמירו בצו לאטימת חדר בבית. יצוין, כי השופטים מזוז וקרא אף חזרו בפסק הדין על עמדתם העקרונית כי הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות, אשר לא זכו עד כה לבירור מספק בפסיקת בית המשפט.

ביום 25.8.2020 הגישה המדינה בקשה לקיים, בהרכב מורחב, דיון נוסף בפסק הדין, אשר יתמקד אך ורק בקביעת שופטי הרוב, לפיה יש לתת משקל מכריע לשאלת מעורבותם או מודעותם של בני המשפחה והפגיעה בהם. המדינה טענה כי המדובר בהלכה חדשה ומשמעותית, העומדת בסתירה מובהקת להלכה הפסוקה והמושרשת של בג"ץ לפיה מודעות או מעורבות של בני המשפחה אינן תנאי להפעלת הסמכות להריסת בית. הלכה חדשה זו, טענה המדינה, מצמצמת ואף מאיינת את הסמכות מתוקף תקנה 119, ומייצרת חוסר ודאות באשר לאופן הפעלת הסמכות. המדינה הוסיפה וביקשה כי פסק הדין יבוטל, ותחתיו תאומץ עמדת השופטת וילנר, שהחזיקה בדעת מיעוט, ולפיה אין עילה בנסיבות העניין להתערב בשיקול הדעת של המפקד הצבאי. בנוסף, צוין בבקשה כי היא מוגשת "לבקשת ראש הממשלה ושר הביטחון, ועל דעת היועץ המשפטי לממשלה".

ביום 13.9.2020 הגיש המוקד את תגובתו לבית המשפט, בה טען כי יש לדחות את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף המוגבל לעיסוק בשאלה הספציפית של אופן הפעלת הסמכות במקרה של בני משפחה חפים מפשע. לא כל פיתוח של הלכה עולה כדי הלכה חדשה הסוטה מקודמתה במידה כזו המצדיקה קיום דיון נוסף, הדגיש המוקד. זאת ועוד. פסק הדין עולה בקנה אחד עם הקביעה היסודית והעקבית של בג"ץ במסגרת ההלכה המכירה בחוקיותה של מדיניות הריסות הבתים לצרכי הרתעה, ולפיה הפעלתה של התקנה חייבת לעמוד במבחן המידתיות.

ככל שייקבע דיון נוסף, טען המוקד, עליו להיות דיון עקרוני ומעמיק כמותו לא התקיים מעולם, אשר במסגרתו יש לעסוק בכלל הסוגיות הנוגעות לחוקיות השימוש בתקנה 119 – וזאת כשם שהמוקד שב ומבקש מבית המשפט זה שנים.