ביום 8.10.2020
סירבה נשיאת בית המשפט העליון חיות ל
בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בפסק הדין במסגרתו בוטל מטעמי העדר מידתיות צו להריסה עונשית ביעבד. בהחלטתה, דחתה הנשיאה את עמדת המדינה לפיה בפסק הדין נקבעה במשתמע הלכה חדשה, ההופכת את שאלת מודעות בני המשפחה לשיקול מכריע בבחינת מידתיות הצו. הנשיאה קבעה כי "ההלכה בענייננו הייתה ונותרה כי מודעותם או מעורבותם של בני המשפחה במעשי המפגע – הגם שהיא נושאת משקל במכלול השיקולים שעל המפקד לשקול בבואו להפעיל את הסמכות המסורה לו בתקנה 119 – אינה מהווה בשום אופן שיקול המכריע את הכף". נקבע כי
הכרעתם של שופטי הרוב "תחומה לדלת אמותיו של המקרה הפרטני שעמד בפניהם" ותו לא. הנשיאה חיות הוסיפה כי "בהחלט ייתכן כי ניתן וראוי היה להגיע לתוצאה שונה במקרה זה", אך חזרה והבהירה כי "גם אם שגה בית המשפט ביישום ההלכה הנוהגת, עובדה זו לבדה אינה יכולה להצדיק דיון נוסף, שכן ,'דיון נוסף אינו ערעור נוסף'".
בהתייחסותה לדרישת המוקד כי ככל שיתקיים דיון נוסף, עליו להיות דיון עקרוני ומקיף בסוגיית הריסות בתים עונשיות, חזרה הנשיאה על הקביעה כי "אין מקום לעת הזו לקיים דיון נוסף בסוגייה". אגב כך, ציטטה הנשיאה מהכרעת בג"ץ משנת 2014 בעתירתו העקרונית של המוקד, כי השימוש באמצעי זה הינו מותר ובלבד ש"התועלת הגלומה בו עולה על הנזק שהוא גורם". משכך בכל מקרה ומקרה, "השאלה המרכזית היא סבירות ושיקול הדעת".
* ביום 21.10.2020 לפנות בוקר, ובהתאם לפסק הדין מיום 10.8.2020, אטם הצבא את אחד מחדרי הבית.
