ביום 7.9.2020 הגיש המוקד עתירה לבג"ץ בדרישה לקיים חקירה חוזרת בעניין הכאתו של נער ירושלמי בן 17 על ידי סוהר מיחידת הליווי "נחשון" של שב"ס, באפריל 2018, בעת שהובל לבית המעצר לאחר דיון בבית המשפט). זאת בעקבות סגירתו של תיק החקירה בתלונה שהגיש המוקד בשמו של הנער, וסגירתו ביולי 2020 – למעלה שנתיים לאחר התקרית – של הערר שהגיש המוקד על החלטה זו.

בעתירה דרש המוקד בנוסף לקיים בדיקה של מחדלי החקירה – לרבות התיעוד המצומצם שנכלל בתיק החקירה, אשר לא כלל אפילו מסמכים רפואיים אודות הפציעה או תיעוד מהמצלמות בכניסה לבית המעצר. כמו כן, דרש המוקד, כי יגובש נוהל לבדיקה יזומה של אירועי אלימות נגד כלואים, ובפרט קטינים, במסגרתו ייקבעו סד זמנים סביר לבדיקה ומנגנון המבטיח כי ראיות רלוונטיות לא יושמדו בטרם עת (שכן התיעוד ממצלמות האבטחה הושמד לאחר שבועיים וחצי ממועד האירוע).

ברם, ביום 6.12.2020 דחה בג"ץ את העתירה על הסף. בית המשפט קיבל ללא ביקורת את טענת המדינה כי "העדר התיעוד הדיגיטלי נובע ככל הנראה מפער הזמנים המפריד בין מועד האירוע להגשת התלונה". בג"ץ קבע כי אין עליו להתערב בהחלטות בדבר חקירות שכאלה – פרט למקרים חריגים וקיצוניים "בהם ניתן להצביע על פגם חמור היורד לשורש העניין" – "וביתר שאת כאשר ההחלטה... נשענת על העדר ראיות מספיקות...".

וכך, ביד רפה, נמנע בית המשפט מלבחון את מחדלי התיעוד וכשלי מערכת אכיפת החוק, והשיב ריקם את דרישתו של הצעיר שייעשה צדק עם תלונתו, ואת דרישתו של המוקד לתיקון המצב המונע קיום חקירות אמת בתלונות כלואים.

יצוין, כי ישראל מפירה כעניין שבשיגרה את זכויותיהם של קטינים פלסטינים המצויים במשמורת כוחות הביטחון הישראליים – המשטרה, שב"כ ושירות בתי הסוהר (שב"ס) – הן במהלך מעצרם, הן בזמן חקירתם והן במתקני הכליאה עצמם. הפרות אלה פוגעות הן בקטינים המתגוררים בירושלים המזרחית המסופחת והן בקטינים משאר חלקי הגדה המערבית, בעניינם פרסם המוקד דו"ח לאחרונה, "בחסות החשכה: מעצרי לילה של קטינים פלסטינים בגדה המערבית".