המוקד בעתירה לבג"ץ לשינוי מהותי של הנוהל לכניסה של זרים אל הגדה המערבית ושהייתם בה: הנוהל גורם לפגיעה קשה בזכותם של פלסטינים לחיי משפחה

ביום 10.5.2023 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בשמן של משפחות פלסטיניות מן הגדה המערבית אשר בהן אחד מבני הזוג הוא בעל אזרחות זרה, בדרישה לתיקון או להתקנתו מחדש של "נוהל כניסה ושהייה של זרים לאזור יהודה ושומרון", אשר פוגע קשות בזכותן לחיי משפחה. ­­­הנוהל, שנכנס לתוקפו ביום 20.10.2022, מתיימר להסדיר את כל הנושאים הקשורים בכניסתם לגדה המערבית של אזרחי מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שהייתם בגדה והסדרת מעמד הקבע שלהם שם, אך הינו מחמיר ומכביד ללא הצדקה, ופוגע לא רק במשפחות, אלא, בין היתר, בעבודה הסדירה של מוסדות אקדמיים ואף בכלכלה הפלסטינית. 

הנוהל פורסם לראשונה בפברואר 2022 ותוקן קלות בעקבות השגות לגבי פגיעתו בזכויות אדם. בין לבין, עתר המוקד בעניין לבג"ץ אך נדחה בטענה שמדובר ב"עתירה מוקדמת". בעתירה הנוכחית, שהוגשה בחלוף למעלה מחצי שנה מיום כניסתו של הנוהל לתוקף, נטען כי הנוהל גורם לפגיעה נרחבת בזכויות אדם, ומעגן את מדיניותה הבלתי חוקית של ישראל המכפיפה לשיקוליה המדיניים את זכות היסוד לחיי משפחה של תושבי שטחים הנשואים לזרים. ובלשון הנוהל: "לא תאושר בקשה להסדרה [דהיינו למעמד קבע מתוקף איחוד משפחות בשטחים], אם אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות הדרג המדיני, לרבות במקרה בו אין מכסה פנויה". 

בעתירה הובהר כי במשפט הישראלי והבינלאומי, הזכות לחיי משפחה מוכרת כזכות יסוד המהווה חלק מהאוטונומיה של הפרט; וכי על פי המשפט הבינלאומי, ישראל אינה רשאית לשקול שיקולים כלשהם, לרבות ענייני הגירה, ביחס לשטח הכבוש ותושביו למעט שיקולים לטובת האוכלוסייה המקומית ושיקולי ביטחון. כמו כן, צוין בעתירה כי במסגרת הסכמי אוסלו, קשר משפחתי נקבע כמצדיק מתן מעמד של תושבות בשטחים, וכי הסמכות לבחון בקשות בעניין ניתנה לרשות הפלסטינית. ואולם מתחילת האינתיפאדה השנייה, חדלה ישראל לקבל מהרשות הפלסטינית בקשות חדשות כאלו לצורך אישורן הסופי והקפיאה את הטיפול באלו שכבר נמסרו לה. כך גם הוקפא הטיפול בבקשות לרישיונות ביקור ארוכי טווח. מאז, ישראל אינה מכירה עוד במניעת פירוד בין בני זוג או הורה וילד כקריטריון מספיק למתן רישיון או אישור בקשה שכאלו, אלא במקרים "הומניטאריים חריגים", על פי קריטריונים עלומים שקבעה לעצמה. במהלך השנים ובעקבות עתירות המוקד להגנת הפרט, הסכימה המדינה בשנת 2008 לבחון מכסה של 50,000 בקשות למתן מעמד של תושבות קבע בשטחים, ובמסגרת זו אושרו לפחות 23,000 בקשות בשנים שלאחר מכן, ואולם רבות נותרו ללא מענה.  

הנוהל החדש מעגן את האפשרות לסרב לבקשות להסדרת מעמד לצורך איחוד משפחות במנותק מנסיבותיהם הפרטניות של המבקשים, בעילה ש"אין מכסה פנויה". כתוצאה מכך, נאלצים בני משפחה זרים של תושבי השטחים לחיות זמן ממושך ביותר תוך תלות במשטר אשרות נוקשה ומצמצם המחייב יציאות רבות מהשטחים, ומקבע מצב תמידי של חוסר ודאות לגבי אפשרות החזרה לשטחים, וללא אופק ממשי להסדרת מעמדן של המשפחות בטווח הקרוב. בנוסף, בנוהל החדש, כך נראה, נטל לעצמו מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) סמכויות נוספות של הרשות הפלסטינית, לרבות בחינת כנות הקשר הזוגי, מרכז חיי בני הזוג ועוד. כאילו לא די בכך, מי שבקשתו ל"הסדרה" סורבה, אינו יכול להגיש בקשה חדשה אלא בחלוף חמש שנים, וזאת תוך פגיעה קשה ובלתי מוצדקת נוספת בזכות לחיי משפחה.

העתירה מפרטת פגמים חמורים נוספים בנוהל, בכלל זאת, קיומן של קטגוריות מצומצמות ביותר למתן אשרות ביקור בשטחים, דבר שיביא למניעת כניסתם של קרובי משפחה של תושבי השטחים, לרבות של סבים, נכדים, גיסים, כלות וחתנים, וכן של הוריו, אחיו ועוד של בן הזוג הזר; מתן אשרות ביקור לתקופה של שלושה חודשים בלבד, אשר לא ניתן להאריכן אלא במקרים מיוחדים ורק לשלושה חודשים נוספים, במקום שנתיים נוספות כבעבר – וזאת תוך פגיעה קשה ביותר ברציפות חיי המשפחה של משפחות גדתיות בהן בן הזוג או הילדים הינם זרים, ובייחוד משנקבע כי ניתן לסרב לבקשות להארכת אשרה בנסיבות של "חשש מפני השתקעות באיזור"; צמצום קיצוני של אפשרות הכניסה של זרים לשטחי הגדה דרך נמל התעופה בן גוריון, תוך הפרה בוטה של הסכמי אוסלו, וחרף העובדה כי ישראל מונעת קיומו של נתיב כניסה אווירי לגדה; האפשרות לקבוע ערבויות גבוהות לכניסה לשטחים, וללא כל קריטריונים ברורים; קביעת קריטריונים מצומצמים למתן אשרות רב פעמיות לכניסה לשטחים, דבר המאלץ את מי שאינם עומדים בהם לצאת מהשטחים כדי להגיש בקשה חדשה, ומאלץ את מי שכן שעומדים בהם להגיש את בקשתם 45 יום מראש ובעודם מחוץ לשטחים; אי מתן הנמקה לסירוב להארכת אשרה ואי מתן מענה מיידי על השגה על כך; איסור על בני זוג של תושבי שטחים לקבל אשרת עבודה, לימודים או התנדבות.