בית המשפט אישר הריסה עונשית של דירת משפחה בירושלים המזרחית: לא ניתן שום משקל לכך שבצעד תקדימי, המשפחה כבר גורשה מביתה, בפתאומיות, ללא שימוע וצו, עם אטימתה המיידית של דירתם

ביום 3.8.2023 דחה בג"ץ את עתירת המוקד להגנת הפרט לביטול צו להריסה עונשית של ביתם של זוג הורים וחמשת ילדיהם, ארבעה מהם קטינים, שהוצא בעקבות פיגוע קטלני מיום 27.1.2023 אותו ביצע, ובמהלכו נהרג, בן נוסף. המדובר בדירה המתפרשת על הקומה השלישית של בניין בן שש קומות בראס אל-עמוד בירושלים המזרחית, אשר בה התגוררה המשפחה בשכירות, והמצויה בבעלותה של הסבתא.

יצוין כי המדובר במקרה ראשון מאז חידושן של ההריסות בשנת 2014, בו אטמו כוחות הביטחון את הדירה באופן מיידי, ביום 29.1.2023, מבלי שניתנו למשפחה צו והזכות לשימוע לפני המעשה, ומבלי שניתנה להם האפשרות לפנות מדירתם את כל רכושם. השגת המשפחה נגד האטימה המיידית נדחתה על ידי הצבא ביום 7.2.2023, ובמסגרת המענה נמסר למשפחה על הכוונה להרוס את הדירה מתוקף תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום מימי המנדט הבריטי. השגה שניה, נגד הכוונה להרוס, נדחתה אף היא.

ביום 12.7.2023 עתר המוקד לבג"ץ נגד צו ההריסה. בעתירתו חזר על טענתו העקרונית כי המדובר בענישה קולקטיבית של חפים מפשע, האסורה במשפט הבינלאומי, ואף מתוקף המשפט הישראלי, החל אף הוא על העותרים בהיותם תושבים ילידים החיים בשטח המסופח למדינה. לגופו של מקרה, הבהיר המוקד כי מימוש הצו יביא לפגיעה קשה ובלתי מידתית בבני המשפחה, לרבות ארבעה ילדים, שהינם כולם חפים מפשע, ואף כלל לא ידעו על כוונותיו של בן משפחתם. המוקד אף טען, בהתבסס על חוות דעת הנדסית מטעמו, כי שיטת ההריסה בה בחר הצבא, דהיינו הריסה באמצעות פיצוץ ("חבלה חמה"), עלולה לגרום לנזק ממשי לאחרים בבניין וסביבתו, כפי שכבר אירע במקרים קודמים, וכי סכנה זו מעצימה את חוסר המידתיות של השימוש באמצעי זה. עוד טען המוקד כי הרתעה, ככל שהיא קיימת, כבר הושגה בעצם אטימת הדירה וכי ניתן להסתפק בכך. בהקשר זה, קבל המוקד על אופן הביצוע הפסול של האטימה המיידית, ללא שימוע וללא הצגת צו מראש.

בדחיית העתירה, חזר בית המשפט על קביעתו כי תכלית השימוש בתקנה 119 היא הרתעה ולא ענישה וכי השימוש בה הוא "בגדר הכרח בל יגונה" על אף שהוא "טומן בחובו פגיעה קשה בזכויותיהם הקנייניות של דיירי הבית המיועד להריסה, ואף עלול להותירם ללא קורת גג, מבלי שהיו מעורבים במעשיו של בן משפחתם".  גם הפעם קבע בית המשפט כי הוא שוכנע כי מדובר בהרתעה אפקטיבית וזאת "לנוכח החומר החסוי שהוצג לנו והתשובות שקיבלנו לשאלותינו [במעמד צד אחד]". גם לגופו של מקרה, קבע בית המשפט כי הצו הינו סביר ומידתי, והצדיק את הוצאתו בציינו כי מקרה זה מצביע "על צורך עז בהרתעת מפגעים פוטנציאליים". חפותם של בני המשפחה, העדר ידיעה מוקדמת מצדם, עובדת מגוריהם של ארבעה ילדים בבית, כל אלו, וכן העובדה כי מדובר בבית מושכר, לא נמצאו כמצדיקים את ביטול הצו. באשר לבקשת המוקד להסתפק באטימה הקיימת, קבע בית המשפט כי "צמצום הצו במקרה זה לכדי אטימה בלבד יפגע במימוש התכלית ההרתעתית... ". בית המשפט דחה באגביות את טענות המוקד לגבי השימוש באטימה המיידית, אופן יישומה והשלכותיה על מידתיות הצו, וקבע – תוך הסתמכות על פסק דין ישן נושן משנת 1989 –- כי "האטימה הזמנית היא פעולה הפיכה, כך שאף בהנחה שנפל בה פגם... אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר בטלות צו ההריסה. בעניין זה, כבר נפסק כי בנסיבות מסוימות, אין מניעה ליתן זכות טיעון בדיעבד בעניין אטימה זמנית".