המוקד בעתירה לבג"ץ: יש לחקור מחדש תלונה של קטין פלסטיני שהוכה באכזריות על ידי סוהרי יחידת נחשון בשנת 2018; התמשכות הטיפול והכשלים באיסוף חומרי חקירה מעידים על זלזול מצדם של גורמי החקירה והפרקליטות

ביום 3.10.2021 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בענין סגירת תלונתו של ח.ר., צעיר ירושלמי, לגבי הכאתו האכזרית על ידי סוהרי יחידת נחשון בשנת 2018, עת היה בן 15. האירוע התרחש בבניין בית המשפט המחוזי בירושלים. בעתירתו דרש המוקד כי היחידה הארצית לחקירת סוהרים (יאח"ס), מחלקת העררים בפרקליטות המדינה ושב"ס יפתחו מחדש את תיק החקירה בתלונת העותר, וגם יקיימו בירור אודות המחדלים שהובילו לכך שלא נמצאו ראיות מספיקות כלפי הסוהרים המעורבים לצורך העמדתם לדין. עוד דרש המוקד כי יקבע נוהל לבדיקת אירועי אלימות מצד סוהרי שב"ס כלפי כלואים ובפרט קטינים, וכן כי תיושם פקודת הנציבות המחייבת דיווח ותיעוד יזומים של אירוע בו הופעל כוח "בלתי סביר" כלפי אסיר. 

ביום 12.11.2018, כחודש לאחר אירוע האלימות, הגיש המוקד תלונה ליאח"ס בעניין התעללותם של הסוהרים בנער בתום דיון בעניינו ולפני החזרתו למתקן המעצר. לתלונה צורפו תצלומים של כמה מהסוהרים עם הקטין – חולה סוכרת – אשר צולמו על ידי אביו בטרם הכניסה למעלית הבניין, בה החלה האלימות כלפי הנער, וביציאה ממנה.

התלונה נסגרה בתוך פחות משלושה חודשים בטענה שלא נמצאה "תשתית לביצוע עבירות פליליות". במאי 2019 הגיש המוקד ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. במענה מאוקטובר 2019 התברר כי תיק החקירה נסגר בזמנו על ידי גורם בלתי מוסמך, ולכן הוחלט שלא לבחון את הערר לגופו אלא להעבירו לצורך הכרעה על ידי גורם מוסמך בפרקליטות מחוז ירושלים. ואולם, העברת התיק לידי הפרקליטות התעכבה במשך קרוב לשנה. לפיכך, פנה המוקד פעם נוספת אל הפרקליטות, וטען כי טיפול הרשויות בתלונה חמורה וחריגה זו מעיד על זלזול ניכר ומושרש מצדן. רק אז, ב-17.9.2020, נמסר כי התיק הועבר לפרקליטות המחוז, וזו הזדרזה לסגור אותו בעילה של "חוסר ראיות מספיקות".

לאחר בחינת חומרי החקירה, הגיש המוקד ערר שני למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. המוקד טען כי סגירת תיק בנימוק של היעדר ראיות מספיקות מעוררת חשש שמא החקירה התנהלה שלא כהלכה. עוד טען המוקד כי חומרי החקירה עליהם התבססה החלטת הסגירה מעידים על כשלים מבניים מושרשים ומטרידים, המשליכים על עצם היכולת לנהל חקירה אפקטיבית. בחומרים לא הופיעו תיעוד רפואי של החבלות או תיעוד ממצלמות בית המשפט; בנוסף, לא נעשה כל ניסיון לחקור את הסוהרים שהיו במקום, ותיק החקירה נסמך כולו על דו"חות פעולה מאותו יום. בסופו של דבר, ביום 18.8.2021 החליטה הפרקליטות לדחות את הערר בשל היעדר תימוכין לגרסת הנער.

בעתירתו טען המוקד כי על אנשי השב"ס מוטלת חובה מוגברת לשמור על שלמות גופו ונפשו של קטין המצוי בחזקתם, חובה הנובעת ישירות מעקרון העל של טובת הילד. עוד נטען כי התמשכותם של הליכי הבדיקה במשך כשלוש שנים ואובדן הראיות במהלכן, מעיד על עומק הכשל של הרשויות בטיפול במקרים כגון אלה. המוקד הבהיר כי קורבן עבירה הנתון במעצר – ובייחוד קטין פלסטיני המסווג כעצור ביטחוני – המבקש להלין על עבירה כלפיו מצדו של איש הרשות הכולאת, ניצב בפני שורה של קשיים מערכתיים וחסמים משפטיים ונסיבתיים בהגשת התלונה וביסוסה, ובנסיבות אלה, ברי שעל הרשויות להקפיד הקפדה יתרה באיסוף ראיות. המוקד הוסיף כי הימנעות הרשויות מניהול חקירה אפקטיבית חותרת תחת האיסור המוחלט על עינויים והתעללות.

* המדינה הגישה את תגובתה ביום 28.2.2022, וטענה, כצפוי, כי יש לדחות את העתירה. בתום הדיון שהתקיים ביום 28.7.2022, משך המוקד את העתירה בהמלצת השופטים, לאחר שאלו הגיעו למסקנה כי אין עילה להתערבותם במקרה הפרטני, וזאת "בהתאם לאמות המידה הנהוגות לביקורת שיפוטית על החלטותיהם של גורמי חקירה...". בפסק הדין הודגש כי במישור העקרוני, לא ניתן להפריז בחשיבותו של נושא השמירה וההגנה על זכויות כלואים מפני אלימות, וצוין כי המשיבים עצמם הביעו את מחויבותם הנמשכת לטפל בנושא.