עתירה לאפשר כניסה לישראל לשם בדיקה רפואית במסגרת תביעה נזיקית: המוקד להגנת הפרט עותר לבג"ץ נגד החלטת הצבא שלא לאפשר לנער פלסטיני להיכנס לישראל לשם בדיקה רפואית, הדרושה להוכחת נזקו במסגרת תביעה שהגיש. הנער נורה בהיותו בחצר בית ספרו ונפצע באורח קשה, כנראה בידי חיילים שאיישו מחסום סמוך

תיאור האירוע והגשת התביעה הנזיקית

ביום 9 באוקטובר 2001, במהלך שיעור התעמלות בחצר בית הספר במחנה פוור שבנפת חברון, נורה לפתע אחד התלמידים בחזהו ונפצע פציעה קשה. הנער, בן 14, הובהל לבית החולים אל-מיזאן שבחברון, ואושפז למשך חודש שלם. אחר כך עבר הנער עוד טיפולים וניתוחים, ועד היום הוא סובל מפגיעה קשה בחזהו ומשיתוק בידו השמאלית. נקבעה לו גם נכות צמיתה גבוהה, בשיעור 60%.

עדי ראיה מספרים שראו חיילים במחסום סמוך מכוונים את נשקם אל בית הספר, ומיד אחר כך נשמעה ירייה. קרבתו של המחסום לבית הספר, העובדה שנורתה ירייה בודדת, וכן העדר אירועים חריגים במחנה באותה עת, מוליכים, בסבירות גבוהה, למסקנה כי הנער נפגע מנשקם של החיילים.

בעקבות האירוע הגיש המוקד להגנת הפרט, ביום 9.12.01, תלונה לפרקליטות הצבאית, וביקש לחקור את האירוע. ואולם, חרף מכתבי תזכורת רבים והפצרות מצד המוקד וחרף חומרת האירוע, תשובת הפרקליטות הצבאית התקבלה רק ביום 7.12.04, שלוש שנים לאחר הגשת התלונה. נאמר בה כי לא נמצאו די ראיות, ועל כן התיק נסגר.

כבר קודם, ביום 19.4.04, הגיש הנער, באמצעות ב"כ ממשרד עו"ד קופטי, תביעה נזיקית בבית משפט השלום בירושלים, נגד מדינת ישראל והצבא. בין היתר מייחסת התביעה לחיילים, שלוחיה של המדינה, ירי בנסיבות בלתי מוצדקות, ירי מבלי לוודא את היעד, ירי באזור מגורים הסמוך לבית ספר וללא כל סיבה, וירי בניגוד להוראות הפתיחה באש. כן קובעת התביעה כי הירי היה במהלך פעולה "משטרתית" רגילה (עמידה במחסום), שבמהלכה לא נשקפה כל סכנה לחיילים. פעולה כזאת אינה באה בגדרה של "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), ולכן אין לפטור את המדינה והצבא מאחריות לה.

לתביעה הנזיקית שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 5418/04 - אלח'טיב נ' מדינת ישראל ואח').

המשך הטיפול בתביעה והגשת העתירה לבג"ץ

כדי שיהיה לתביעה סיכוי ממשי להתקבל על ידי בית המשפט, על הנער להציג חוות-דעת רפואית מטעם מומחה בר סמכא, לשם הוכחת נזקיו. לשם כך הוזמן התובע לבדיקה רפואית בירושלים, אצל מומחה למחלות נוירומוסקלריות מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. הבדיקה נועדה ליום 21.11.04, והמומחה ביקש שהנער יבוא בלוויית מבוגר, בשל גילו. שבועיים קודם פנה המוקד ללשכת היועץ המשפטי של מפקד כוחות הצבא בגדה, וביקש להתיר את כניסת הנער בלוויית אמו. ביום 17.11.04 השיב היועץ המשפטי כי כניסתו של הנער אינה מאושרת, מטעמים ביטחוניים, שאותם לא פירט. ומאחר שכניסת הנער נאסרה, נאסרה גם כניסת אמו לישראל.

בעקבות תשובה זו של היועץ המשפטי הגיש המוקד עתירה לבג"ץ, ביום 27 בדצמבר 2004. העתירה מדגישה את העוול הגדול שנגרם לנער: לא רק שנגרם לו סבל קשה, והאחראים לכך לא נתנו את הדין, עתה באים אותם גורמים עצמם האחראים לכאורה לפציעה ומונעים ממנו לפעול לתיקון מצבו בדרך החוקית היחידה שנותרה לו – ניהול תביעה. תובע בגין נזק גופני, אשר נשללת יכולתו לספק חוות-דעת של מומחה רפואי, ניזוק בתביעתו באופן ממשי, והוא מסתכן בסיכולה של התביעה כולה. יש בכך כדי לפגוע בזכותו לקבלת סעד בגין הפגיעה בזכויותיו, ובזכות הגישה שלו לערכאות שיפוטיות. הזכות לקבלת סעד היא זכות חוקתית, המוכרת גם במשפט הבינלאומי. עוד מדגישה העתירה את הפגיעה בעקרון היסוד שהכל שווים בפני בית המשפט. עיקרון זה נובע מעקרון השוויון הכללי, מהזכות להליך הוגן, ומזכות הגישה לערכאות. אין להתעלם גם מכך שהצבא, המונע את כניסתו של התובע לישראל, הוא – יחד עם המדינה – הנתבע בתביעה זו, ויש לו עניין בכך שהיא לא תצלח. רק בשל ניגוד העניינים לכאורה והחשש מלזות שפתיים היה עליו לשקול בכובד ראש את עמדתו, ולמצער, לנמק את סירובו בפרוטרוט.

לצפייה בעתירה שהגיש המוקד (בג"ץ 11858/04 - אלח'טיב ואח' נ' מפקד כוחות הצבא)

לתגובת המשיב לעתירה מיום 20.1.05

להודעה מטעם העותרים מיום 9.2.05